דבר אליהם: לקראת ההכרעה במחלוקת המשפטית בעניין גלעד שרון

דניאלה שריזלי, שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אמורה לפרסם מחר בצהרים את החלטתה האם לחייב את גלעד שרון למסור למשטרה את רשימת המסמכים שמבקשים חוקרי פרשיית סיריל קרן. אתמול, בסמיכות זמנים בעייתית מעט, דיווחה הפרקליטות על דיון מיוחד שזימנה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, בשאלת היקפה של זכות השתיקה. הדיון אמנם נקבע מראש ועסק בהיבטים שונים של זכות השתיקה, ובהם שתיקתם של חשודים בעבירות טרור, אבל שורת ההמלצות מסגירה מיד את החיבור האקטואלי המעיק על הרשות החוקרת: הפרקליטות שוקלת ליזום תיקון חקיקה מיוחד, שיטיל סנקציות על מי ששותק בחקירות משטרה, שלא בשל חשש מהפללה עצמית.

מעבר לקתרזיס שבעצם ליבונן של מועקות, ספק אם הדיון הזה על מסקנותיו יועיל למשטרה ולפרקליטות מול נחקרים דוגמת גלעד שרון. המחלוקת בין החוקרים, המיוצגים על ידי הפרקליט גל לברטוב, לבין הנחקר, המיוצג על ידי הסניגור מיכה פטמן, היא קודם כל סביב הפרשנות לשתיקתו של גלעד שרון. הפרקליטות טוענת שגלעד שרון שתק בחקירה שלא על מנת למנוע את הפללתו העצמית - מה שמותר לכל נחקר - אלא כדי להגן על אביו, ראש הממשלה, ואחיו, חבר הכנסת. בפרקליטות יש אכזבה מהפרשנות הציבורית למונח זכות השתיקה ומהעובדה שכלי התקשורת, המסקרים את החקירות הציבוריות, משתמשים בטרמינולוגיה 'בחר בזכות השתיקה'. כאילו לא מחויב נחקר, על פי חוק, לענות על שאלות החוקרים והוא רשאי לבחור מה יעשה בהם. רוצה, מציג בפניהם את המידע שברשותו, לא רוצה, נותן להם לדבר לקירות.

גלעד שרון, על פי טענתה של הפרקליטות בפני בית המשפט, הודיע בפתח חקירתו כי לדעתו החקירה נועדה לפגוע באביו ואחיו ולפיכך אין בכוונתו לשתף עמה פעולה. מכיוון שכך, טוענת הפרקליטות, אין לגלעד שרון זכות לשתוק ולסרב לענות על שאלות החוקרים, שכן הזכות הזו נתונה רק למי שחושש שתשובותיו ייצרו סיכון ממשי להעמדתו לדין פלילי. אם גלעד שרון לא חושש מהפללתו שלו אלא מהפללתם של קרובי משפחתו, החוק מחייב אותו לדבר וגם למסור את המסמכים. הפרקליטות גם טוענת, כי אלמלא המניעה מחיפוש בביתו, בשל מגוריו של אביו ראש הממשלה באותו הבית, היתה משיגה את המסמכים ממילא.

2.פטמן מתבצר בזכות השתיקה

אלא שפרקליטו של גלעד שרון מסרב להיכנס לזירה שתוחמת המדינה. פטמן לא נדרש לשאלת החיפוש בביתו של ראש ממשלה וגם לא לשאלה מה ייעשה באדם המסרב לענות לחוקרי המשטרה כדי שלא להפליל קרובי משפחה. במקום זה הוא מתבצר בזכות השתיקה. "הפרקליטות מובילה את הדיון הציבורי לכיוון הגנתו של גלעד שרון על אביו ואחיו כי זה הכיוון הנוח לה. העניין הוא שלכיוון הזה אין שום קשר עם המציאות. המשטרה, הפרקליטות ופרקליטת המדינה אינם יכולים לומר לאדם מדוע הוא שותק. רק הנחקר יכול לומר מה המניע לשתיקתו וגלעד שרון אומר שהוא שותק בשל חששו מפני הפללה עצמית. אני עוד לא שמעתי שהמדינה יכולה לבוא לנחקר שאומר שהוא שותק כדי לא להפליל את עצמו ולומר לו: לא נכון, אתה לא באמת שותק בגלל זה ולכן חובה עליך לענות לי". זה נכון, טוען פטמן, שגלעד שרון אמר בתחילת חקירתו כי לדעתו רודפים את אביו ואחיו ואחר כך שתק עד סוף החקירה. אבל זה, אומר הפרקליט, אינו סותר את העובדה שגלעד שרון מבין כי הרדיפה אחריהם מובילה את המשטרה לנסות ולהפליל אותו עצמו כאמצעי להגיע אליהם. פטמן מסתמך על העובדה שחוקרי המשטרה הזהירו את שרון הבן כי הוא חשוד בתיווך בשוחד וכי כל מה שיאמר עלול לשמש נגדו. האזהרה הזו, לשיטתו, מוכיחה כי גם החוקרים סבורים שלשרון יש יסוד לחשש מפני הפללתו העצמית. "לאדם שהוזהר על ידי החוקרים קמה על פי הפסיקה זכות שתיקה מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור", הוא אומר.

מי שהוזהר - פטור

ההכרעה במחלוקת המשפטית - מה בדיוק אמר גלעד שרון לחוקריו, ממה בדיוק הזהירו אותו ומה כל זה מלמד על הסיבה האמיתית לשתיקתו - תינתן מחר בבית משפט השלום. בהמשך, יש להניח, יתגלגל התיק הזה הלאה.

בית המשפט העליון, צריך לומר, כבר נדרש בעבר לסיטואציה הזו של נחקר המסרב לענות לשאלות חוקריו. בניגוד לרושם הציבורי הנובע מהתדהמה הרוחשת כיום בפרקליטות, ("גלעד שרון שותק, אין לו זכות לשתוק אבל מה נעשה לו? נטלטל אותו?" התבטא שלשום גורם במשרד המשפטים) חשב המחוקק מראש על הסיטואציה שבה מסרב נחקר לענות לחוקריו וקבע נגדו סנקציות פליליות. תסכולה של הפרקליטות נובע מהעובדה, שההלכה הפסוקה בבית המשפט העליון קבעה, כי מי שנחשד על ידי החוקרים בביצוע עבירה והוזהר, כי אינו חייב לומר דבר וכי כל מה שיאמר עלול לשמש כנגדו, אינו נכלל בחובה החוקית לענות לשאלות החוקרים. בתגובה, הבהיר דובר משרד המשפטים: הדיון אצל פרקליטת המדינה לא נועד למציאת תחליף לשימוש בסנקציות הפליליות הקיימות "אלא רק להוסיף על הכללים המשפטים הקיימים כיום, וזאת נוכח הערות בפסיקת בית המשפט העליון".

פקודת הפרוצדורה הפלילית קובעת, כי נחקר חייב לענות תשובות אמת לכל השאלות שהוא נשאל על ידי קצין משטרה מוסמך. חוק העונשין קובע, כי הפרת חובה שבחוק היא עבירה פלילית. החיבור בין השניים כבר הוליד כתבי אישום כלפי נחקרים שבחרו לשתוק. זאת, בחריג אחד: החוק עצמו קובע, כי נחקר יכול לסרב לענות לשאלות אם יש בתשובות כדי להוביל להפללתו העצמית.

מתי רואים נחקר כמי שמסרב לענות מחשש להפללה עצמית? בית המשפט העליון כבר נדרש לשאלה הזו בעבר וההלכה הזו מקשה לא מעט על התמודדותה של הפרקליטות עם שתיקתם של נחקרים. רק בשנה שעברה, למשל, נדון בבית המשפט העליון ערעורו של מישל אלמליח.

אלמליח התמודד על תפקיד יו"ר הסתדרות העובדים במרחב חיפה. במהלך ההתמודדות הוא פנה למשטרה ומסר לה מסמך, שנחזה על פניו ככזה המסבך את מתחרהו בחשד ללקיחת שוחד. בהמשך התברר כי המסמך מזויף והמשטרה זימנה את אלמליח לחקירה, הזהירה אותו כמקובל שאין הוא חייב לדבר, שכל מה שיאמר עלול לשמש נגדו, וביקשה ממנו למסור את שמות האנשים שהעבירו לו את המסמך המזויף. אלמליח סירב. הוא לא טען לחשש מפני הפללה עצמית, אלא הסביר לחוקרים, כי אם לא יבטיחו חסינות לאנשים שהעבירו לו את המסמך, שכולם לגירסתו עובדים אותם ייצג, לא יוכל למסור את שמותיהם. "נתתי להם מילת כבוד", אמר לחוקרים.

אלמליח הועמד לדין באשמת שיבוש הליכי משפט, בטענה ששתיקתו מונעת מהמשטרה לחקור את הזיוף והניסיון להפללתו של המתחרה, ובאשמת הפרת חובה שבחוק לענות לשאלות חוקר משטרה מוסמך. בית משפט השלום בחיפה הרשיע את אלמליח בשיבוש הליכי משפט וזיכה אותו מאשמת הפרת חובה שבחוק לענות לשאלות חוקרי המשטרה, רק משום שהשופט סבר שהיתה בעיה בהסמכתו של חוקר המשטרה הספציפי. אלמליח נידון לשמונה חודשים על תנאי למשך שנתיים ול-4,000 שקלים קנס.

גם המדינה וגם אלמליח ערערו לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט החליט ברוב דעות להשאיר את פסק הדין על כנו. אלמליח הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור. הוא קיבל רשות ערעור והתיק נקבע לפני הרכב בראשותה של השופטת דליה דורנר. ערעורו התקבל פה אחד.

דורנר, שכתבה את פסק הדין, לא נדרשה כלל להתלבטויות שהעסיקו את הערכאות הנמוכות יותר באשר למניע האמיתי לשתיקתו של אלמליח. העובדה שהוא אמר במשטרה כי בחר לשתוק בשל התחייבותו למי שמסרו לו את המסמך, ולא בשל חששו מהפללה עצמית, לא העסיקה אותה כלל. מרגע שאלמליח הוזהר, היא קבעה בהסכמתם של השופטת איילה פרוקצ'יה והשופט אדמונד לוי, נוצר מצג של המשטרה כי היא חושדת בו בביצוע עבירה. מצג זה, כל עוד לא בוטל במפורש, "שולל את הפליליות הטמונה בסירובו של נחקר להשיב לשאלותיה (של המשטרה, ע.ב.) בנסיבות אלו".

מה כל זה אומר על גלעד שרון? שאם הוא אכן הוזהר על ידי חוקריו, ההלכה הפסוקה מקנה לו זכות שתיקה רחבה מאוד, שאינה נגזרת מהשאלה אם הזכיר או לא הזכיר במפורש את חששו מהפללה עצמית. אבל, וגם את זה צריך לזכור, בהתעקשות של גלעד שרון על זכות השתיקה שלו, יש אמירה בוטה על תפישתו שלו את מעשיו. גלעד שרון, המבקש את הזכות שלא להפליל את עצמו, אומר בעצם כי אם יענה לחוקרים יש לדעתו סיכון ממשי שתשובותיו יביאו להגשת כתב אישום נגדו. זו לא אמירה פשוטה עבור מי שטען עד כה, בעצמו ובאמצעות אחרים, שכל מה שנעשה על ידו היה לגיטימי.