טלאי על טלאי

יישום עילות אלה, מחייב הבנה מעמיקה של הקריטריונים לסיווג. כך למשל, אם היבט הריווח, שניתן להפיק מנכס או המופק ממנו בפועל, הוא קריטריון רלבנטי לסיווג. לא ניתן לטעון כי קיימת אפליה או חוסר סבירות, כאשר נעשה שימוש בקריטריון זה.

ומאידך, אם אין זה קריטריון רלבנטי, הרי השימוש בו לצורך סיווג - פסול.

לפי חוק ההסדרים משנת 92, הסיווג נעשה לפי סוג הנכס, שימושו ומקומו. אין החוק מסביר קריטריונים כלליים אלה.

בתקנות לפי חוקי ההסדרים (למשל תקנות הסדרים במשק המדינה ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000, התשס"א-2000), מוגדר "סיווג נכס" כ"קביעת סוג הנכס בהתאם לשימוש בו". "תת סיווג" מוגדר כ"סיווג משנה של סוג נכס, לרבות בשל מקומו". כמו כן, קיימות הגדרות לגבי סוגי נכסים מיוחדים, כגון תעשיה, מלאכה, בתי מלון, מבני מגורים. חלק מהגדרות אלה אינן ממצות אלא באות רק לרבות או למעט מהמשמעות הטבעית של המילה.

בנוסף להגדרות אלה, נאמר כי התעריפים ל"בניין" ייקבעו לפי השטח, בהתחשב עם סוג הבניין, שימושו והמקום בו הוא נמצא. ל"קרקע תפוסה" ייקבעו התעריפים לפי המקום או השימוש או לפי שני הקריטריונים. לקרקע חקלאית ייקבעו התעריפים בהתחשב עם השימוש.

המילים "סוג הבניין", "השימוש" וכו' ניתנות לפרשנויות רבות ושונות. ואכן, הלכה למעשה קיימים הבדלים גדולים בכל הנוגע לסיווג נכסים, בעלי אופי דומה, ברשויות מקומיות שונות.

לדעתי, ראוי להגיע להסכמה באשר למטרות הטלת הארנונה. זאת, כדי להכניס שיטתיות ואחידות בסיווג וליתן בידי בתי המשפט כלים בבואם לבדוק את תקפות צווי הארנונה, עפ"י העילות של המשפט המנהלי.

כפי שעולה מהפסיקה, השאלות המרכזיות העולות בהקשר זה הן אלה:

א. האם גם בהיעדר זיקה ישירה בין סכום הארנונה וסוג השירות הניתן ע"י הרשות ורמתו, אין בכל זאת מקום להתחשב בכך שנכסים מסוימים נזקקים לשירותים (כגון סילוק אשפה), בהיקף וברמה מעבר לאלה הניתנים לנכסים אחרים.

ב. האם בגין "סוג הנכס" ניתן לומר, כי הארנונה היא כעין מס רכוש, הנגזר מערכו הכלכלי של הנכס.

ג. האם בדברנו על סוגי שימוש, יש להתחשב בתשואה הכלכלית הנגזרת מן השימוש, הלכה למעשה או באופן פוטנציאלי.

ד. האם בדברנו על שימוש, יש להתחשב בנזק הסביבתי שהשימוש גורם.

ה. האם הארנונה היא מכשיר סוציאלי לחלוקה מחדש של העושר בתחומי הרשות ולכן יש להתחשב ביכולת התשלום של המחזיק.

ו. האם הארנונה יכולה לשמש מכשיר לעידוד סוגי עסקים שהרשות חפצה ביקרם בשל תועלתם לציבור, ולהיפך - מכשיר לדחיית עסקים שאין בהם תועלת חברתית.

ז. באיזו מידה, ניתן להתחשב ביעילות הגביה המכתיבה ביטול אבחנות בין סוגי נכסים.

הדיון וההכרעה המחייבת בשאלות אלה, אינו תרגיל עיוני גרידא. חל כאן הכלל שנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, מרבה להזכירו: דהיינו, ש"אין דבר מעשי יותר מתיאוריה טובה". תיאוריה זו חסרה לחלוטין בתחום חשוב זה.

לדעתי, ראוי כי ועדה ציבורית, שתפעל בחסות משרדי הפנים והאוצר, תקבע קריטריונים ברורים בנושאים אלה, שיביאו ליתר אחידות בסיווג ובקביעת התעריפים ותאפשר ביקורת שיפוטית יעילה. עדיף, כמובן, שהדבר ייעשה במסגרת הכנות לחקיקת חוק ארנונה מקיף, שיחליף את החקיקה הקיימת, שהיא בבחינת "טלאי על טלאי" .