לאומי תובע מרואימי השבת הלוואת "נון-ריקורס" לרכישת מאקפל

איש העסקים אבי רואימי היה מעדיף, קרוב לוודאי, להיות מזוהה עם השקעתו המוצלחת בבנק אוצר השלטון המקומי . רואימי, ששב לישראל מארה"ב בשנת 97', לאחר שככל הידוע צבר שם הון רב מפעילות בתחום האביזרים לרכב, הקדים להצטייד במניות "שלטון" ערב המכרז למכירת מניות המדינה בבנק, העוסק במתן אשראי לרשויות מקומיות ומוסדות מוניציפליים.

בפברואר 2001 זכו רואימי ובנק דקסיה הבלגי-צרפתי במכרז. על פי הסכם מוקדם ביניהם, רכש דקסיה מידי רואימי מחצית ממניותיו בשלטון מיד לאחר המכרז ואת היתרה בפברואר השנה, כשהוא משאיר בידיו סכום של יותר מ-30 מיליון דולר, כפול מעלות השקעתו של רואימי במניות הבנק.

אלא שרואימי, כידוע בשוק ההון, ביצע השקעה גדולה נוספת, ומוצלחת הרבה פחות. הכוונה לרכישת רבע ממניות חברת הטקסטיל מאקפל בתחילת שנת 2000 בהשקעה של כ-14 מיליון דולר. השקעה, שרובה ככולה ירדה לטמיון בשל הקריסה בשווייה של חברת הטקסטיל, שבשליטת אריה וולפסון.

השקעתו האומללה של רואימי במאקפל, הובילה אותו למפגש סימפטי פחות עם בנק מקומי, לאומי , שמימן את רוב ההשקעה בהלוואת "נון-ריקורס", שהשעבוד היחיד כנגדה היו המניות הנרכשות. מקובל להניח, כי במקרים שכאלה ניצב הבנק חסר אונים מול הלווה, אלא שלאומי, לאחר כמעט שנה של סכסוך עם רואימי, עשה היום מעשה והגיש, באמצעות עוה"ד אורי גאון ושרון לובצקי, תביעה בסך 56.6 מיליון שקל נגד רואימי.

הבנק טוען להפרת התחייבות של רואימי כלפיו, הטעיית הבנק והצגת מצגים כוזבים, והכל כדי למנוע מהבנק לממש את מניות מאקפל ששועבדו ע"י רואימי לטובת לאומי, להבטחת האשראים שהועמדו לו. טרם הוגש כתב הגנה ע"י רואימי.

על פי הסכם ההלוואה בין הצדדים, טוען לאומי, הרי שאם היחס שבין שווי השוק של מניות מאקפל המשועבדות לטובתו, כפי שיהיה במועד הרלבנטי, לבין היתרה הבלתי מסולקת של האשראי באותו מועד ("היחס הקובע") יהיה נמוך מהשיעורים שנקבעו בהסכם, יהיה הבנק רשאי להעמיד את האשראי לפירעון מיידי ולממש את הביטחונות.

עוד הוסכם, כי בכפוף לתנאי ההסכם, לא יהיה רשאי הבנק לחזור אל רואימי לצורך גביית האשראים שיועמדו לו לצורך רכישת מניות מאקפל, וכי הבנק יהיה רשאי להיפרע רק מהבטוחות שיועמדו לו בהתאם להסכם, קרי המניות הנרכשות.

יחד עם זאת, מדגישים באי כוחו של הבנק, נקבע כי אם רואימי יתחייב להשלים ביטחונות לבנק, כך שהיחס הקובע יהיה בשיעורים כפי שנקבעו בהסכם ויפר התחייבות זו, יהיה הבנק רשאי לחזור אל רואימי בגובה שיעור הביטחונות הנדרש בהסכם.

במהלך הרבעון האחרון של שנת 2000, החל להתברר כי מאקפל וחברת תפרון שבשליטתה מצויות בקשיים כלכליים. במקביל, ירד היחס הקובע אל מתחת לשיעורים שנקבעו בהסכם, באופן שחייב את רואימי להעמיד לבנק ביטחונות נוספים, ואם לא יעשה כן יהיה רשאי הבנק להעמיד את האשראים לפירעון מיידי ולממש את המניות המשועבדות.

בין אוקטובר 2000 ואפריל 2001, טוען לאומי, ניתנו ע"י רואימי ונציגו, רונן לנדסמן, שורה של הבטחות ומצגים שנועדו כולם לגרום לבנק שלא להפעיל את זכותו ולהעמיד את האשראי לפירעון מיידי ושלא לממש את המניות. במסגרת שיחות אלה חזר והדגיש רואימי, כי הוא אישית מחויב להסכם עם הבנק, ולמרות התניית הנון-ריקורס, הבטיח שהבנק לא יינזק ושישלים ביטחונות כפי שנדרש בהסכם עם הבנק.

הבנק טוען, כי הסתמך על מצגיו והתחייבויותיו האמורות של רואימי ולא מימש את המניות, ואולם לקראת אפריל 2001 כבר החל להיות ברור, כי הניסיונות של רואימי למכירת מניותיו במאקפל נכשלו, והבראתה של החברה אינה מסתמנת עוד כאופציה אפשרית.

רק אז, שהבנק, למעשה, כבר שינה את מצבו לרעה, ולאחר שהבטוחה שבידיו איבדה משווייה, החל רואימי לחזור בו מהצהרותיו. כך, בפגישה שהתקיימה בסוף מאי 2001 בבנק, בה השתתפו נציגי בנק, ביניהם המשנה למנכ"ל, ד"ר אהוד שפירא, וכן רואימי, אישר רואימי כי בעבר אכן התחייב שהבנק לא יינזק ממתן האשראי, וכי הוא מחויב אישית לאשראי שניתן לו, אולם מדבריו עלה כי הוא נסוג מהתחייבות זו.

פניות הבנק אל רואימי, כי יקיים את התחייבויותיו וישלם את חובו נענו על ידו בשלילה. בסוף דצמבר 2002 הועמד האשראי לפירעון מיידי. חובו של רואימי לבנק, לא כולל הריבית מתחילת הרבעון הנוכחי, עומד על 62.4 מיליון שקל, ומכך מחסיר הבנק, בסכום התביעה, את שווי השוק של מניות מאקפל המשועבדות לטובתו, העומד על 5.8 מיליון שקל בלבד.