בג"ץ: אין לחייב אזרחים לשלם דו"חות חנייה שנרשמו לפני יותר מ-3 שנים

"התוצאה מקוממת, שכן החוטא יוצא נשכר, אך על הרשויות ללמוד את הלקח ולא להניח לעבריינים לחמוק"

בג"ץ בהרכב מורחב של 7 שופטים, וברוב של 4 מול 3, קבע היום (ג'), כי על עבירות חנייה בנות למעלה משלוש שנים, חלה התיישנות. הנקנסים אינם חייבים לשלם קנסות אלו, אם העירייה לא פעלה לגבותם בשנים שלפני תקופת ההתיישנות. בכך קיבלו השופטים יעקב טירקל, דליה דורנר, תיאודור אור ושלמה לוין את העתירה של יצחק סאצ'י כנגד עיריית תל-אביב.

סאצ'י יוצג על ידי עו"ד אילן בומבך. השופטים שהתנגדו לקבלת העתירה היו אליעזר גולדברג, אליהו מצא ויעקב קדמי.

מדובר בדרישה ששלחה עיריית תל-אביב לסאצ'י בינואר 1997, לשלם 33 אלף שקל עבור דו"חות חנייה שנרשמו לו במהלך 10 השנים האחרונות. לדברי סאצ'י, לפחות 8 מ-154 הדו"חות שלא שילם הם בני למעלה משלוש שנים, ולכן התיישנו.

פסק הדין, שנכתב על ידי טיקרל, קובע, כי באוגוסט 1995 נכנס לתוקפו תיקון לחוק העונשין, אשר סיווג מחדש את העבירות לעניין דו"חות החנייה. עד שנה זו הוגדרו הדו"חות כ"עוון", ואילו מאז נכנס התיקון לתוקף - הוגדרו הדו"חות כ"חטא". משמעות הדבר, כי תקופת ההתיישנות עליהם היא שלוש שנים, בעוד שתקופת ההתיישנות על עוון היא 10 שנים.

על פי פסק הדין, התיקון נותן ביטוי ברור לכוונה, שאם מעשה שהיה עבירה חדל להיות עבירה - אין להפעיל לגבי מי שעשה אותו, כל סנקציה שהיא, בין אם ננקטו נגדו הליכים לפני ביטול האיסור ובין אם לא. עוד קובע טירקל, כי אפילו ניתן גזר דין לפני ביטול האיסור, אין להמשיך בביצועו. רוח זו של החוק מתייחסת גם לעבר, קובע טירקל.

לדברי טירקל, ההוראה המקצרת את תקופת התיישנותן של עבירות או של העונשים, באה להקל עם העבריין, ואם אין הוראה אחרת - יש להחיל אותה למפרע. התוצאה, לפיה אין לאכוף על סאצ'י את תשלום דו"חות החנייה, היא מקוממת, משום שהיא מוציאה את החוטא נשכר, לעומת האזרחים ששילמו את הקנסות.

אולם, אומר השופט, אין בכך כדי להשפיע על התוצאה, והלקח הוא שעל הרשויות הציבוריות למלא את חובתן, ולא להניח לחוטאים כאלה להתחמק מן העונש. תפקידה של מערכת המשפט איננו לתקן את מה שעיוותו הרשויות על ידי פרשנות הנוחה לה, קובע פסק הדין.

דורנר הוסיפה, כי על רוב העבירות והעונשים שלא בוצעו במועד, יש למחול. הדברים שמתייחסים להתיישנות העבירה, יפים גם להתיישנות העונש. שינוי סיווגה של העבירה, משקף שינוי בדעת החברה לגבי קטגוריית החומרה שהעבירה משתייכת אליה, ויוצר מצב שלפיו אין לחברה עניין בתקופת ההתיישנות שהיתה קבועה לעבירה בסיווג הקודם.

דורנר מבקרת את התופעה החמורה, של הימנעות העירייה מלעמוד על ביצוע עונשי הקנס. השופטת אומרת, כי הימנעות זו תרמה, אם לא גרמה, להתחמקות עברייני חנייה מלשלם קנסות. ראוי, כי הרשות תשוב לבדוק את אכיפת החוק, על מנת למנוע אפליה לרעה של אזרחים המקיימים את חובם, והמשלמים את הקנסות שהוטלו עליהם. את העירייה ייצגו עוה"ד רחל אביד ויגאל אנושי. (בג"ץ 1618/97)