הסוד של ערוץ 10

צפייה בשתי התוכניות האחרונות של ניצני מראה שהמשבצת הזו נטשה בזריזות מרשימה את רוב פגמיה. היא קיצבית יותר, מסתמכת פחות על גגים ומשחקי כפל לשון דפוקים מהסוג שעליו חיה "המופע המרכזי", וחוץ מזה יש לה כמה עוגנים המתפקדים כדבר המצחיק ביותר שיש לטלוויזיה ישראלית להציע כיום.

הקומפלימנט הראשי מגיע קודם כל לפינת הראיון של יעל לוונטל. לוונטל, כנראה הגאון הקומי הכי לא מנוצל שצמח כאן בשנים האחרונות, מגישה מדי שבוע ראיון הזוי אך אמיתי לגמרי עם אישיות אח"מית כלשהי. אתמול היה זה שגריר הודו בישראל שנשאל באנגלית קלוקלת את השאלות המטומטמות ביותר שניתן להעלות על הדעת ("מה עדיף יותר: סטיק בפיתה או צ'יקן טיקה"? "האם אתה מתגעגע לפילים שהשארת בהודו"?) וענה עליהן ברצינות גמורה.

זה היה מצחיק גם בגלל מופרכותה של הסיטואציה וגם בגלל שלוונטל, אמנית של מימיקה ודיקציה, חלבה מעצמה ארסנל כזה של עוויות שהעלה שוב את השאלה מדוע אף אחד לא נותן לה תוכנית משלה.

חוץ ממנה הייתה בתוכנית גם מנה גדושה של ניצני: עם פינת "החדשות הרעות והחדשות הרעות באמת", פינת "אנחנו מסבירים לעובדים הזרים" ושיר הסיום העליז של פליפר, הוא מציע כעת תוכנית מהנה מהסוג שטוב לסגור איתו ערב אחרי יום עבודה גרוע במיוחד במשרד.

אם "אחורי החדשות" הייתה משודרת בערוץ 2 היא הייתה "רק בישראל" החדשה. בינתיים היא הסוד השמור ביותר של ערוץ 10. יש לקוות שהערוץ ידע להשתמש בה בעונה הבאה.