העליון דחה בקשת ערעור של משפחת כדורי נגד חיובם ב-10 מיליון דולר

כליף הוא בעלה של אחותם המנוחה של כדורי. הארבעה היו שותפים בעסקים נרחבים וברכוש שנצבר. בעקבות סכסוך בין כדורי לכליף הוא הורחק מניהול העסקים והעניין הועבר בשנת 1975 להכרעת הבורר הרב אליעזר שפירא.

בעקבות בקשה של כדורי לבית המשפט הוחלף הבורר ושמואל כהן מונה תחתיו. מאז מקיימים הצדדים דיונים משפטיים.

בשנת 1989 חייב הבורר את כדורי להעביר לכליף נכסי קרקע, ציוד ומניות בשווי של 660 אלף דולר. בנוסף קבע הבורר מנגנון הצמדה וגבייה עבור פיגור בתשלומים בשיעור של 5% לכל 15 יום.

הדיונים המשפטיים המשיכו עד שבשנת 1996 נתן הבורר פסק נוסף, אשר קבע כי בנוסף לכל מה שקיבל כליף מכדורי עד אותו מועד, ישלמו כדורי לכליף סכום של 10.8 מיליון דולר.

בעקבות הפסק הנוסף פנו כדורי לבתי המשפט השונים בטענות שונות עד שלבסוף הגיע הדיון לבית המשפט העליון.

בבית המשפט העליון הגיש כדורי, באמצעות עוה"ד יגאל ארנון ורון ברקמן, בקשה למתן רשות ערעור, שהשתרעה על 40 עמודים. כליף הגיש תגובה באמצעות עוה"ד דן אבי יצחק ודניאל רובין, בהיקף של 133 עמודים.

על מנת לייעל את הבירור הורה השופט יעקב טירקל לצדדים להגיש תמצית טענות ב-5 עמודים. לאחר הגשת המסמכים בחנה השופטת דליה דורנר את הנושא ודחתה את הבקשה בהסכמת השופטים אהרן ברק ואדמונד לוי.

דורנר מצטטת בהחלטה מדברי עו"ד דן אבי יצחק, בא-כוחו של כליף, האומר, כי הבורר נטה בחישוביו לטובת כדורי דווקא ואלה, הגם שהם מעשירי תבל, עושים הכל על מנת להתחמק מביצוע פסק הדין.

ההחלטה מציינת, כי הסכום שבו חויבו כדורי נראה להם דמיוני, אך בית המשפט איננו יכול להידרש לשאלה אם הוא מופרז או לא, שכן הוא נתון ניטרלי.

עצם הוספת דמי גבייה בשיעור שפסק הבורר אינו אסור על פי דין ואילו חוב ההולך ותופח בשל פיגור אינו חזיון נפרץ בעולמנו, לכן הסכום כשלעצמו, גבוה ככל שיהיה, בשל דמי הפיגורים שהתווספו אליו אינו עילה לביטול החיוב.

השופטת לא מצאה כל פגם בהליכים ובהחלטות שנקט הבורר. כדורי חויבו בהוצאות משפט בסך 100 אלף שקל.(רע"א 6082/98).