איסור פעולות עד מתן החלטה בערר

לאחרונה פורסם תיקון לתקנות סדרי הדין בוועדת הערר, שעניינו איסור פעולות עד מתן החלטה בערר. תיקון זה קובע את ההוראה המתבקשת, לפיה "ועדה מקומית לא תפרסם הודעה בדבר אישור תוכנית, ולא תיתן היתר בהתאם לתשריט חלוקה שאישרה, לפני תום המועד להגשת ערר לועדת הערר על אישורה של התוכנית או אישורו של התשריט, ואם הוגש ערר - לפני מתן החלטת ועדת הערר".

למרבה הפלא, חוק התכנון והבנייה והתקנות על פיו שתקו עד היום בנושא זה, ולא כללו הוראות האוסרות במפורש על קידום אישורה של תוכנית או כל הוצאת היתר בנייה בנסיבות בהן ניתן לתקוף את החלטת הוועדה המקומית בפני ועדת הערר.

החלק הראשון של התקנה חל על תוכניות בסמכות הוועדה המקומית. אין בחוק הוראה המעכבת את אישור התוכנית ופרסומה למתן תוקף עד לתום המועד להגשת ערר ומתן ההחלטה בערר. מנסיוני, לפחות במקרה אחד מצאה עצמה ועדת הערר במחוז תל-אביב דנה בערר על החלטה לאשר תוכנית, כשבעת הדיון התוכנית כבר אושרה ונשלחה לפרסום.

בערר הר5487/01/ (ההחלטה ניתנה ב-21.1.02) דנה ועדת הערר בתל-אביב (בראשות כותבת המאמר), בערר על החלטת הוועדה המקומית הרצליה לאשר תכנית על חלק משטח בית הספר לאמנויות "גורדון" בשכונת נוה עמל בהרצליה. התברר, כי הוועדה המקומית הזדרזה לשלוח את התוכנית לפרסום למתן תוקף עוד לפני שהוגש הערר לוועדת הערר.

באותו מקרה לא טרחה הוועדה המקומית להודיע למתנגדים על קיומה של זכות ערר ועל כן חל עיכוב מסוים בהגשת הערר על-ידם, ובהקשר זה קבעה ועדת הערר: "אנו סבורים כי ראוי להתחיל את מנין הימים להגשת ערר מהיום בו הודיע מהנדס העיר לעוררים על קיומה של זכות הערר..".

ולענייננו - הוועדה המקומית טענה, כי אין כל הוראה בחוק המחייבת אותה לעכב מתן תוקף לתוכנית שבסמכותה, בהעדר הוראה מפורשת לכך בחוק. ועדת הערר דחתה עמדה זו וקבעה: "הפרשנות הראויה... היא פרשנות הרואה בחסר הקיים לאקונה ולא הסדר שלילי. נראה, כי מתקין התקנות לא היה ער לנושא, ואין להניח כי התכוון לאפשר מצב אבסורדי, בו ניתן לתוכנית תוקף ובה בעת נדונה התכנית בועדת הערר.. פרשנות המאפשרת לועדה המקומית לסיים את הליכי אישור התכנית ולתת לה תוקף לפני מתו ההחלטה בוועדת הערר עלולה לרוקן מתוכן את זכות הערר ואת סמכויותיה של ועדת הערר... וודאי שלא לכך התכוון המחוקק".

התקנה החדשה נותנת מענה לחסר החוקי. ההסדר הקובע בה מקביל להסדר המצוי בתקנות התכנון והבניה (ערר בפני המועצה הארצית), התשל"ב- 1972. תקנה 18 לתקנות אלו אוסרת על מוסד תכנון לפרסם הודעה בדבר אישור תכנית מפורטת או מתאר מקומית או לתת היתרי בניה לפיהן לפני תום המועד להגשת ערר למועצה , ואם הוגש ערר - לפני מתן החלטת המועצה בערר.

התקנות משנת 1972 חלו רק על הגשת ערר למועצה הארצית וכעת תוקן, בשעה טובה, החסר לגבי עררים המוגשים לוועדת הערר.

אשר להיתרי בניה - גם בנושא זה קיים חסר בחוק, שלא נתן עד היום מענה לתקופה שבין קבלת ההחלטה על דחיית התנגדות להקלה או שימוש חורג ועד למועד הגשת הערר. ההוראה היחידה המעכבת הוצאת היתרי בניה היא הוראת סעיף 152(ב) לחוק, לפיו "משהוגש ערר... לא יינתן היתר עד למתן החלטה בועדת הערר".

הוראה זו נותנת מענה לתקופה שלאחר הגשת הערר, אולם היא אינה מתייחסת לתקופה שלפני הגשתו. בחיי היומיום אנו מתמודדים עם מקרים לא מעטים, בהם "מתחכמות" ועדות מקומיות ומוציאות היתר בנייה לפני חלוף המועד להגשת ערר, באופן המסכל את האיסור על הוצאת היתר בנייה לאחר הגשת ערר. לזכותן של הוועדות המקומיות ניתן לומר, כי לעתים הוצאת ההיתר על ידן נובעת מהנחתן, כי המועד להגשת הערר כבר חלף, בעוד שספירת הימים להגשת ערר על ידי העורר מביאה לתוצאה שונה.

כאשר דנה ועדת הערר בערר שהגיש מתנגד להקלה והמשיב אוחז בידו היתר ובונה על פיו, התוצאה היא פגיעה באפקטיביות של הליכי הערר. לוועדת הערר אין סמכות ליתן צוי מניעה או להורות על הפסקת העבודה מכוח ההיתר, ולמעשה, המשך הבנייה או הפסקתה הם עניין המסור לשיקול דעתו של בעל ההיתר, ולסיכונים שהוא מוכן לקחת על עצמו במידה וועדת הערר תבטל או תשנה את החלטת הוועדה המקומית שמכוחה ניתן ההיתר.

בהנחה כי התקנות החדשות חלות על כל החלטה לתת היתר בנייה שיש עליה זכות ערר, ניתן לומר כי גם כאן סתם מתקין התקנות את הפירצה שהיתה קיימת בחוק, ועל ידי כך חיזק את האפקטיביות של זכות הערר ומשמעותן המעשית של החלטות ועדת הערר.

תחילתן של התקנות שלושים ימים מיום פירסומן (הפירסום היה ביום 24.9.03) והן יחולו רק על ערר שהוגש לאחר תחילתן.

הכותבת שותפה במשרד יגנס-טויסטר-בירן והיתה עד לאחרונה יו"ר ועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז תל אביב.