התהילה תפסה את הסופר והתסריטאי האיטלקי ממוצא סיציליאני אנדריאה קאמילרי בלתי מוכן. בגיל שבעים ומשהו, כשמאחוריו כמה הישגים נאים אך לא מסחררים, היה פתאום לאושיה בינלאומית עם מועדוני מעריצים. את המהפך הזה בקריירה של קאמילרי חוללה דמות הבלש הסיציליאני שהמציא - פקד מונטאלבאנו, גיבור "צורת המים", וסדרת מותחני המשך.
מונטאלבאנו הוא לא רק חוקר מזהיר, אלא גם גבר חלומות. הוא פיקח וערמומי, אבל מנצל את ערמתו רק למען הראויים. הוא אנין דעת וטעם, היודע לצטט מחזות איטלקיים, מכיר בערכם של יינות משובחים, ויודע להתקין במו ידיו פסטה בסיסית וחסילונים. הוא כנראה גם סקסי - כל הנשים מסתערות עליו, אך הוא נאמן רק לאחת וגם משוכנע שהיא הטובה ביותר בשבילו. אבל מעלתו הייחודית של מונטאלבאנו, שהוא מין מתקן עולם לא יומרני מדי. כי כמה עולם כבר אפשר לתקן בפקעת הסיציליאנית, שבה משתרגים ענפי המאפיה בקורי השלטון ובית-המשפט בגלימת ההגמון? מונטאלבאנו קצת מיישר, קצת מכופף - הכול במידה ולפי הצורך - כדי שהנזקק שמצא תכשיט שערכו מיליון, יחזירו לבעליו, אך יקבל אחוז נכבד מהאבידה עוד לפני המשפט.
להצלחת "צורת המים" תורמים ההומור והכתיבה העסיסית של קאמילרי, תיאורי הרקע הסיציליאני הססגוני, הדמויות הציוריות והלוך-הרוח העקרוני השורה על הספר, שעל-פיו פשע הוא חלק אינטגרלי מן החיים, ומוות טבעי הוא אך שמועה. כשהרופא הפתולוג מודיע לפקד מונטאלבאנו, שהנרצח שנמצא במכוניתו במכנסיים מופשלים מת מוות פתאומי, כי כך פתאום "נגמר לבן אדם הלב, ושבדרך כלל היה בריא לגמרי, ולפני מותו הצליח לזיין ולגמור", משיב מונטאלבאנו בקור-רוח ענייני: "נפלא שמישהו במחוז הנהדר שלנו החליט למות מוות טבעי ולשמש מופת".
המחוז ה"נהדר" שעליו מופקד מונטאלבאנו מכונה "הדיר", ופועלי הזבל שעובדים בו שעות נוספות מכונים "מומחים אקולוגים". בשוק הראשי ב"דיר" סוחרים בסמים, ו"בבשר טרי שבא מארצות המזרח, שנחלצו סוף-סוף מעול הקומוניזם, שכידוע לכול, שלל מבני האדם את כל כבודם, ואותו כבוד מחודש שב וזהר בין השיחים וחול הים שבדיר".
כל ניסיון לפתור את תעלומת מותו המביש של אזרח נכבד בקהילה, המהנדס לופארלו, "באמצע מין בית זונות בלי גג", מזמין לחצים צולבים: לבד ממשפחת הקורבן, לוחצים ההגמון המקומי, התובע, בית-המשפט עצמו. ההגמון, בשם מידת הרחמים, דורש סגירה מהירה של התיק וערפל סמיך. אין זה נאה - טוען ההגמון - שמעידה רגעית, מעשה מחפיר אחד, יכתימו לנצח את שמו של אדם שכל חייו התנהלו ביושר וביושרה. את הטיעון הנכבד הזה הוא מצטט מתוך מחזה איטלקי, וזו דרך להחניף לאינטלקט של מונטאלבאנו, שאיש זולתו אינו מכיר את המחזה הנודע. השופט מבקש לזרז את החקירה, ואין לו בעיה להודות "שלחצו על כולנו". בית-המשפט הנכבד, שתוכנן ונבנה "במקרה" על-ידי אביו של הנרצח מופשל המכנסיים, אינו שש לפתוח בחקירה מעמיקה. אבל פקד מונטאלבאנו ימצא את החוטים שיביאו לפתרון התעלומה גם בנסיבות הקשות הללו. ובין לבין הוא יבשל פסטה, יפעיל את קסמיו על גברים ונשים, יניח לנשים ליפול על צווארו ויישאר נאמן לאדלינה שלו.
"צורת המים", מאת אנדריאה קאמילרי. מאיטלקית מירון רפופורט. כתר, 214 עמ'
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
