שופטי ערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי בת"א החליטו לאחר התלבטות שלא להתערב בעונשו של נאשם שהורשע בהשמטת הכנסות בהיקף של 3.2 מיליון שקל, בשל הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירות.
מאיר אבריל הוכרז כפושט רגל, וכאשר לא יכול היה לפעול בשמו, הקים בשנת 1989 חברה בשם ערד נאות הנגב. כבעלי מניות בה נרשמו אחרים, ואילו בפועל הנאשם היה בעלים ומנהל של החברה.
חברה זו עסקה בשנים 1990-1992 בביצוע עבודות בנייה. לאחר שנקלעה לקשיים וקרסה, הקים הנאשם בשנת 1992 חברה נוספת בשם נוף קדומים, וכבעלי מניות בה נרשמו שני פועלים זרים מרומניה.
התביעה טענה, כי בשנים 1990-1996 העלים הנאשם הכנסות בהיקף של 3.2 מיליון שקל. התביעה ביקשה משופט השלום בפ"ת, א. קסירר, שלא לזקוף לטובת הנאשם את חלוף הזמן מאז ביצוע מעשי העבירה, מאחר שמדובר בעבירות קלות לביצוע וקשות לגילוי.
השופט גזר על הנאשם ביולי 2002 עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, שבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 30 אלף שקל. הפרקליטות עירערה על קולת העונש, והנאשם עירער על חומרת העונש.
השופטות דבורה ברלינר ויהודית שיצר ציינו, כי מדובר במסכת עובדתית קשה של נאשם שכל דרך התנהלותו היתה במירמה, ואשר רימה גם את הנאמן בפשיטת הרגל שלו, את בית המשפט הרגל ואת נושיו.
לדברי השופטות, מקובל עליהן שהענישה איננה משקפת את חומרת העבירות, אולם לאחר התלבטות לא מעטה החליטו שלא להתערב בענישה בשל הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירות. לשיטתן, מלכתחילה מן הראוי היה להטיל על הנאשם תקופת מאסר ארוכה יותר, וחסד נעשה עימו.
השופט זאב המר היה בדעת מיעוט לפיה היה מקום לקבל את ערעורה של המדינה ולהעמיד את עונשו של הנאשם על 18 חודשי מאסר בפועל. (ע.פ 71115/02, ע.פ 71236/02).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
