השיקול הגובר הוא הכרעה מהירה

יזמו, ודאגו להביא לידי אישור ותוקף תוכנית שמטרתה להכשיר מנהרה שתעבור מתחת לכביש החוף, תהווה המשך לרחוב שבעת הכוכבים ותאפשר מעבר בין חלקי העיר, מבלי צורך לחצות את אותו כביש.

כדרכו של עולם, משאושרה אותה תוכנית, יש מי שראו עצמם כנפגעיה ובאו והגישו תביעתם בהתאם להוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, המאפשר לבעל נכס המצוי בתחומה של התוכנית או הגובל עימה, לתבוע כדי פגיעתו.

התביעות נדונו על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה, וזו אף אישרה, כי קיימת פגיעה לגבי חלק מהתובעים. שיעור הפגיעה נותר שנוי במחלוקת. לגבי תובעים אחרים, טענה הוועדה, כי אינם גובלים בתחום התוכנית ודין תביעתם להידחות.

וזאת יש לדעת - פרשנות המונח "גובל" מצויה במחלוקת בפסיקות השונות של בתי המשפט המחוזיים. השופט אורי גורן, נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, סבור, כי ככלל יש לפרש את המונח "נכס גובל" כפשוטו. רוצה לומר, נכס גובל יהא נכס המשיק לתחום התוכנית הפוגעת. השופט ורדי זיילר, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פסק כי אין להסתפק בדרך הפשט ויש לבדוק בכל נכס האם יש לראותו כגובל לפי מהותו, גם איננו משיק פיסית לתחום התוכנית הפוגעת. גם שופטים אחרים פסקו פסקי דין בסוגיה, זה לכאן וזה לכאן.

הנושא הגיע לפתחו של בית המשפט העליון וכל מי שעוסק בנושא מצפה, במידה כלשהי של סקרנות ועניין, לאותו פסק דין - ואזי נדע סוף סוף האם ההלכה היא כפסיקתו של הנשיא גורן או שמא פרשנותו של הנשיא זיילר היא זו שתקבע.

מכל מקום, לענייננו, אותם תיקים שהסכום בגינם שנוי במחלוקת ותיקים שהוועדה המקומית ביקשה לדחות את התביעה בהם, עקב היות התובעים, לטענתה, מי שאינם גובלים, הגיעו לועדת הערר לתכנון ולבנייה במחוז תל אביב. מכיוון שמדובר, בשני המקרים, בתביעות בגין אותה תוכנית, אוחד הדיון באותה קבוצה של תיקים.

לאחרונה פנו לוועדת הערר, באמצעות עו"ד צבי שוב, עוררים המצויים באותה קבוצה שאוחדה לה יחדיו, ואשר לגביהם נקבע כי אכן היתה פגיעה, וביקשו כי עניינם יופרד וכי ימונה לאלתר שמאי מכריע, שיכריע ויקבע את שיעור פגיעתם.

לטענתם, המחוקק קבע, כי בכל מקרה של הסכמה כי קיימת זכות לפיצוי וקיימת מחלוקת על שיעורה - יש למנות שמאי מכריע ואין כל סיבה כי ימתינו להכרעה העקרונית בתיקים האחרים, שתקבע את עצם זכות התביעה לאור הסוגיה האם התובעים מצויים בנכסים גובלים ואם לאו.

הוועדה המקומית, באמצעות עו"ד אילנה בראף שניר, התנגדה לבקשה למינוי שמאי מכריע כבר בשלב זה לגבי בעלי הנכסים שאינם שנויים במחלוקת, בנימוקים של סרבול הדיונים, כפל דיונים וסתירה בין הכרעות, ועל כן ביקשה להמתין עד שתוכרע סוגיית הנכס הגובל.

ועדת הערר, בראשות עורכת דין עפרה פרידמן, החליטה לקבל את הבקשה וכך קבעה היא: "לגופה של הבקשה - נבחנו על ידינו שיקולים של צדק ויעילות הדיון הכרוכים כאן יחדיו.

שיקולי הצדק והיעילות מנחים כי תוכרע בהקדם תביעתם של אותם תובעים שאין מחלוקת כי נכסיהם נפגעו, אלא המחלוקת היא על שיעור הפגיעה והפיצוי הנובע ממנה.

משך הזמן שעבר מאז הוגשה תביעתם, שבתחילה לא נידונה כלל על ידי הועדה המקומית, ולאחר מכן הגשת הערר וכל המשתמע ממנו וכן, אי תשלום פסק הדין החלקי (עוד בחודש אפריל חייבה ועדת הערר בהרכב קודם, בראשותה של עו"ד ענת בירן, את הועדה המקומית לשלם את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת - ע.ט.) - כל אלו אינם עולים בקנה אחד עם כוונת המחוקק שקבע לוח זמנים מאוד ברור למתן הכרעה בעניינם. אין הם צריכים להיפגע מן העובדה שישנם תובעים נוספים שקיימת מחלוקת לגבי זכותם לתבוע - שבירורה עשוי לארוך זמן רב".

יגנס, טויסטר, בירן מתמחים בתכנון, בניה ונדל"ן.