המאשימה היא בדרך כלל המדינה

לבימ"ש השלום בבאר-שבע הוגשו שלושה כתבי אישום, שעניינם ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר, לפי חוק התכנון והבנייה (להלן: "החוק"). כתב האישום הראשון (שהוגש כנגד אדרת אהרון), הוגש בשם "מדינת ישראל" ע"י עו"ד משה קלין, כתובע על-פי מינוי היועמ"ש. כתבי האישום הנוספים הוגשו כנגד תעשיות אבן וסיד בשם "מדינת ישראל, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז דרום", על-ידי עו"ד דוד כהן, ב"כ הוועדה המחוזית.

בעניין אבן וסיד הועלו מספר טענות מקדמיות הן כנגד התובע החתום על כתב האישום והן כנגד "הוועדה המחוזית". בימ"ש קמא קיבל את עמדת אבן וסיד וקבע, שכתב האישום, אשר לגרסתו הוגש על ידי הוועדה המחוזית, הוגש שלא כדין - הן כיוון שהמאשימה היא הוועדה המחוזית והן כיוון שהתובע, שהגיש את כתב האישום, לא הוסמך כתובע על פי סעיף 258 לחוק. ביהמ"ש סבר עוד, כי רק תובע אשר הוסמך על-פי סעיף זה כתובע בשם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רשאי היה להגיש את כתב האישום.

לכן, קבע ביהמ"ש קמא, כי היה מקום להורות על מחיקת כל כתבי האישום שהוגשו על-ידי עו"ד כהן מטעם הוועדה המחוזית.

משטענות דומות הועלו גם על-ידי אדרת, קבע ביהמ"ש קמא, כי אותם נימוקים שבהחלטתו בעניין אבן-וסיד (הגם שבמקרה זה לא היתה מחלוקת, כי המאשימה היתה "מדינת ישראל") יחולו גם על מקרה זה. על החלטות אלה הגישה המדינה ערעורים לביהמ"ש המחוזי בב"ש. אשר נתן את פיסקו מפי השופטת יפה כ"ץ, בהסכמת השופטים פלפל והנדל.

הסמכות להגיש כתב אישום היא עניין שבסדר הדין הפלילי, ונדונה, ככלל, על פי חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"), שם נקבע, כי "המאשים במשפט פלילי הוא המדינה והיא תיוצג בידי תובע שינהל את התביעה" (ס' 11 לחסד"פ). חוק זה גם קובע, בסעיף 12 שבו, מי יהיו "התובעים".

מכך, ובהקשר לענייננו, מוסמך היועץ המשפטי לממשלה למנות תובע, מהמגזר הפרטי, על מנת שינהל משפטים בגין עבירות פליליות, למשל לפי החוק. בנוסף לכך, קובע סעיף 241(א) לחסד"פ: "הוראות חוק זה אינן גורעות מסמכותו של אדם המוסמך על-פי חיקוק אחר לחקור בעבירה או לנהל את התביעה".

יוצא, אם כן - קובעת השופטת יפה כ"ץ - כי המאשימה במשפט פלילי היא המדינה, המיוצגת על-ידי "תובע" (אם מהמגזר הפרטי ואם מהמגזר הציבורי), אלא אם כן נקבע בחיקוק אחר, שגוף אחר יכול גם הוא להיות המאשים.

סעיף 258 לחוק הוא אחד מאותם חיקוקים המעניק כוח תביעה פלילית לגורם אחר מהמדינה, ומעניק כוח תביעה לועדה המקומית וכוח ייצוג לתובעים מטעמה. נוכח לשונו של סעיף 258 הנ"ל, סבר בימ"ש קמא, שרק תובע, שהוסמך על-פי סעיף זה, רשאי להגיש כתבי אישום על-פי החוק. בעניין זה קובעת השופטת יפה כ"ץ - טעה ביהמ"ש קמא.

סעיף 241 לחסד"פ קובע, כי הוראות החסד"פ אינן גורעות מסמכותו של אדם, אשר הוסמך להגיש כתב אישום על-פי חיקוק אחר. אולם, באותה מידה, העובדה שיש מי שהוסמך על-ידי חיקוק אחר לשמש כתובע בעניין מסוים, אינה גורעת מסמכותם של התובעים, אשר מונו על פי סעיף 12 לחסד"פ, לשמש כתובעים באותו עניין. אין לייחס למחוקק כוונה לביטול מכללא של סמכות שהוענקה על פי חוק מפורש, רק כיוון שישנם שני חוקים, מקבילים, המקנים סמכויות מקבילות לגופים שונים.

לעניין זה יש להוסיף, כי סעיף 258 לחוק תוקן בשנת תשנ"א. תיקון זה בא להבטיח, כי גם כאשר הליכים פליליים נפתחים בשם הוועדה המקומית - התובע יהיה תחת פיקוחו של היועץ המשפטי לממשלה (גם אם המאשימה איננה "מדינת ישראל").

סעיף 258 לחוק התכנון והבנייה, דן אך ורק באותן הליכים, אשר נפתחים בשם הוועדה המקומית - אך אינו קובע סמכות בלעדית להגשת הליכים על פי החוק לנציגי הועדה המקומית, כפי שסבר, בטעות, ביהמ"ש קמא. ולכן, קיומה של אפשרות תביעה על פי סעיף 258 לחוק, אינה סותרת אתת קיומה של סמכות תביעה מקבילה, על פי סעיף 12 לחסד"פ.

בכתבי האישום שהוגשו, המאשימה היתה "מדינת ישראל", כאשר הוספת שם הוועדה המחוזית לצד שם המדינה, בתיקים הנוגעים לאבן וסיד, אין בה כדי לשנות זאת.

"מדינת ישראל" היא המאשימה, דרך כלל, במשפט פלילי, ורק במקרים חריגים (כמו בסעיף 258 לחוק) העניק המחוקק סמכות להאשים למי שאיננו נציג התביעה, וגם בענייננו חל הכלל הנ"ל. הוספת שם הוועדה המחוזית לצד "מדינת ישראל" אינה מהותית לכתב האישום, ויש בה רק ציון אותו זרוע של המדינה המפעיל את הסמכות להגשת כתב האישום.

התובעים המגישים את כתבי האישום בשם המדינה הם נציגי היועץ המשפטי לממשלה, שהוסמכו לייצג את המדינה על פי סעיף 12 לחסד"פ, ולכן טוב עשה עו"ד קליין בכתב האישום שהגיש בעניין אדרת כאשר ציין זאת בכתב האישום, וטוב היה עושה עו"ד כהן לו היה משנה את דרך חתימתו על כתבי האישום, שכן הוא אינו חותם כנציג הוועדה המחוזית, אלא כמי שהוסמך להגיש כתבי אישום על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

אולם, אין בדרך חתימה זו של עו"ד כהן, כדי לשנות את העובדה, שכתבי האישום הוגשו בשם המדינה על ידי מי שהוסמכו כדין לעשות זאת.

התוצאה הסופית: הערעורים נתקבלו, והחלטת ביהמ"ש קמא בוטלה, תוך קביעה שיש לדון בכתבי האישום.

ע"פ 03/7150, 03/7156, בית המשפט המחוזי בב"ש, השופטים: פלפל, הנדל, יפה כץ.