ומי נשאר בחוץ? כרגיל, קבוצת המוסיקה EMI

ניקולי ניסה למזג את EMI עם חטיבת המוזיקה של טיים-וורנר בשנת 2000, אך נחסם על ידי המפקחים האירופיים על התחרות. מאותן הסיבות נחסמה גם יוזמתו להתמזג עם חטיבת המוזיקה של ברטלסמן הגרמנית, BMG, ב-2001. ואתמול באה המכה האחרונה: טיים-וורנר הסכימה למכור את חטיבת המוזיקה שלה, עם אמנים כמו מדונה וקיד רוק, תמורת 2.6 מיליארד דולר, לקבוצת משקיעים בראשות אדגר ברונפמן וחברת תומאס לי פרטנרז, ודחתה בכך הצעה נמוכה יותר של EMI.

מניותיה של EMI נפלו ב-68% מאז החל ניקולי לנהל אותה ביולי 1999, ושווי השוק של הקבוצה מסתכם כיום ב-1.3 מיליארד ליש"ט, לעומת שיא של 5.44 מיליארד ליש"ט ביולי 2000.

מכירות המוזיקה העולמיות צנחו ב-7% ב-2002, על-פי נתוני Ifpi, פדרציית תעשיית המוזיקה הבינלאומית, שטוענת שאחד מכל שלושה תקליטורים שנמכרו אשתקד היה פיראטי. השנה צפיות המכירות ליפול בעוד 8%, ל-28.2 מיליארד דולר. בארבע השנים האחרונות, מדובר על נפילה מצטברת של 35% במכירות התעשיה.

ניקולי, שהתמנה לתפקיד מנכ"ל EMI כאשר תופעת ההורדות הפיראטיות של קבצי מוזיקה מהאינטרנט החלה לצבור תאוצה, סבל מחוסר מזל לאורך כל הקריירה שלו, אומרים אנליסטים. בתפקידו הקודם הוא כיהן כמנכ"ל יונייטד ביסקיטס, יצרנית העוגיות הגדולה בבריטניה, בדיוק כאשר המרכולים החלו לסחוט מחירים נמוכים יותר מהחברה. מניית יונייטד ביסקיטס צנחה ב-50% בשמונה שנות כהונתו.

ניקולי לא ישב בחיבוק ידיים ב-EMI. ב-2001 הוא פיטר את קן ברי, שניהל את חטיבת ההקלטות, והחליפו באלן לוי, לשעבר הבוס של פוליגראם. לוי צימצם את כמות המוזיקאים ש-EMI מקליטה מ-1,600 ל-1,200, פיטר 1,900 עובדים והעלה את ההכנסה לעובד. האנליסטים מסכימים שהוא לא יכול היה לעשות הרבה יותר. EMI הפסידה 200 מיליון ליש"ט בשנה שהסתיימה במארס 2002, וחזרה לרווח של 230 מיליון ליש"ט בשנה שאחריה.

EMI היא חברת המוזיקה הטהורה היחידה מבין חמש מובילות התעשיה הזו. זוני וברטלסמן הודיעו החודש על מיזוג חטיבות המוזיקה שלהן, שתורמות רק חלקיק מהכנסותיהן. EMI אינה יכולה להסתיר את מצבה העסקי כפי שיכולות סוני מיוזיק או BMG.