השופטת דניה קרת-מאיר דחתה בקשה של מאוחדת לפסול עצמה בתביעה שהוגשה נגד הקופה

הקופה הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה, אחד מהם מטעמו של סלנט. לדברי בא-כוח הקופה, עו"ד דן גיורא, בסיום עדותו של סלנט ולאחר צאתו את האולם, הוא פנה לקרת בשאלה מדוע לא נעשה על-ידה כל ניסיון להביא את הצדדים לידי הידברות, ולסיים את הסכסוך בהסכמה.

לדבריו, קרת השיבה, כי לאחר ששמעה את עדותו של סלנט, התרשמה כי אין כל טעם לנהל מו"מ, והוסיפה כי מזמן לא נתקלה בהתנשאות כה בוטה של עד.

בבקשה נאמר עוד, כי בישיבת תזכורת נוספת בתיק, פנה סלנט לקרת באומרו - "אולי גבירתי תשמע גם אותי לשם שינוי", ולמשמע דבריו של סלנט הודיעה קרת לצדדים, כי "בזה זה נגמר. אני לא מוכנה להמשיך ואני לא מוכנה שידברו אלי ככה. בתיק הזה יהיה פסק דין, אולי גם זה לטובה".

לדברי בא-כוח הקופה, מתוכן הדברים, טון הדיבור, והאופן בו נאמרו קיים חשש ממשי למשוא פנים, וניכר כי הדין כבר נחרץ טרם שמיעת כל העדויות בתיק, ועל כן על השופטת לפסול עצמה מלשבת בדין בתיק זה.

בא-כוח הקופה טען עוד, כי מעיון בפרוטוקול בית המשפט לא עולה, כי סלנט התבטא באופן גס או חריג בשום שלב במהלך מתן עדותו. על טענה זו הגיב בא-כוחה של התובעת, עו"ד גיורא לביא, כי כי בא-כוח הקופה מיתמם. לדברי לביא, הצדדים היו עדים להתייחסותו חסרת הסבלנות והמזלזלת של סלנט לשאלות ביהמ"ש.

קרת לא השתכנעה, כי עליה לפסול את עצמה. בהתייחסה לעדותו של סלנט ציינה, אין ביהמ"ש מוצא לנכון לכלול בפרוטוקול את חילופי הדברים בינו לבין סלנט, והפרוטוקול אף אינו משקף את טון הדיבור בו פנה סלנט לביהמ"ש, ממנו עלו הן זלזול והן התנשאות. לדבריה, הסיבה לאי הרישום היא, כי אין לדברים אלה משמעות כאשר יבוא ביהמ"ש לפסוק לגופו של עניין.

קרת ציינה, כי העובדה שהתנהגותו של סלנט כלפי ביהמ"ש איננה לדעתה התנהגות ראויה באולם הדיונים, אין בה כדי ליצור כל חשש כי ביהמ"ש אינו פתוח לשכנוע, וכי נוצרה אצלו דעה מגובשת באשר לתוצאות הדיון.

השופטת דחתה את הבקשה, וחייבה את הקופה בהוצאות בסך 7,500 שקל. בא-כוח הקופה הודיע לביהמ"ש על כוונתו לערער על ההחלטה לביהמ"ש העליון. השופטת קבעה, כי הדיון בתיק יידחה עד לאחר מתן ההחלטה בערעור.

עניינו של התיק הוא תביעה כספית על סך 1.2 מיליון שקל שהגישה חברת מ.ט אור אנטרפרייזס נגד הקופה, בגין ניהול מו"מ לקראת חוזה אשר לבסוף לא נכרת לביצוע פרויקט מיחשוב אצל הקופה ע"י התובעת.

(ת.א 3249/98)