ביה"ד לעבודה חייב חברת חשמל להשיב עובד נכה לעבודה

שטיינברג (54) הועסק בחברת החשמל מיוני 1989 עד לאפריל 2003. בדצמבר 2000 אירעה לו תאונת עבודה. כעבור כחצי שנה הוא שב לעבודתו לאחר תקופת שיקום והחלמה.

כחודשיים לאחר מכן נמסר לו, כי בשל מצבו הבריאותי לא ניתן להשיבו לתפקידו כמכונאי באגף ביצוע פרויקטים וכי אין בנמצא תפקיד פנוי אותו הוא יכול למלא. לכן תיבחן האפשרות להוצאתו לפנסיית נכות.

במארס 2003 נשלחה לו הודעה על פרישתו ועל הוצאתו לפנסיית נכות, החל מאפריל 2003. אולם הוא לא השלים עם פרישתו הכפויה והגיש תביעה נגד החברה.

שופטת בית הדין, רות נטע, קבעה, כי הצו שהוציאה מכיר בחובתו המוסרית של מעביד, ומעביד ציבורי בפרט, לדאוג לעובד עם מוגבלות. זאת, בעיקר שעה שמוגבלות זו היא תוצאה של עבודתו.

לדבריה, אין בצו כדי לפגוע במרקם העדין של יחסי העבודה והוא עשוי לתרום לתחושת ההוגנות ביחסי העבודה, החיונית לעיצובם של יחסים אלה.

לדברי בית הדין, הצו הזמני תורם להטמעת הערך החברתי, שהמחוקק מצא לנכון להגן עליו בחקיקה מפורשת, והוא מתן הזדמנות שווה לאנשים עם מוגבלות להשתלב בשוק העבודה ובחברה.

בית הדין הורה לחברת החשמל להשיב את שטיינברג לעבודה, עד להכרעה בתיק העיקרי. כן הורה לבצע את ההתאמות הנדרשות על פי חוק שוויון זכויות, על מנת לשבצו בפעילות החברה, תוך התחשבות במגבלותיו ובהתאם להוראות חוק ונוהל.

בהחלטת בית הדין נאמר, כי הוצאתו הכפויה של שטיינברג לפנסיית נכות אינה מתיישבת עם חוק שוויון זכויות והיא נעשתה בניגוד לו.

לדברי בית הדין, חברת החשמל לא הרימה את הנטל ולא השכילה להראות, ולו ברמה הלכאורית, כי היא ביצעה את ההתאמות המתחייבות על פי חוק שוויון זכויות, כדי לאפשר התייחסות שווה לשטיינברג.

בית הדין קבע, כי קיימת במקרה הנדון עילת תביעה, שעניינה פיטורים בניגוד לחוק.

(עב 3706/03)