אסירים מדממים ואירוטיקה

*** סרטים על ציירים תמיד באופנה. הסרט מבוסס על ספרה רב המכר של טרייסי שבלייה (המצוי בתרגום עברי) ובו מנסה הבמאי פיטר וובר, בשיתוף פעולה נהדר עם הצייר אדוארדו סרה, להחיות על הבד את ציוריו וסגנונו המיוחד של ורמיר, מי שבעצם צייר מעט מאוד ונחשב יותר כמי שהשפיע על הצילום הקולנועי.

הסיפור, הרזה למדי יש להודות, מבקש לפענח את הסוד מאחורי ציור של ורמיר, ציור שבו נראית נערה חבושה בכיסוי ראש כשהיא מביטה לעבר הצייר תוך הפניית ראשה שמאלה. האם הייתה הנערה מאהבת של ורמור, גבר נשוי ואב ל-11 ילדים? לפי הספר אולי. הסרט ממיר את ה"אולי" בסיפור אהבה ארוטי קסום שלא מגלה ולו פעם אחת את זוג האוהבים במצב אינטימי.

* (בריטניה/לוקסמבורג, 95 דקות, 2003).

קראנבירו

**** הסרט הסעיר את הברזילאים וגרר מיליונים לבתי הקולנוע. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי, שאותו מספר רופא שעבד בין כותלי בית הסוהר שעל שמו קרוי הסרט.

12 שנים עבד הרופא (לואיס קרלוס וסקונסלוס) בכלא, והיה עד מקרוב לטבח שערכו שלטונות הכלא, בשיתוף הצבא, באסירים בשנת 1992.

התנאים בכלא מחפירים כצפוי. הסיפורים שהרופא נחשף אליהם מרגשים ומובעים בטכניקה של פלאשבקים אינסופיים שגורמים לטשטוש המבנה הנרטיבי המקובל. אלא שטכניקה כזאת עוזרת לבמאי (הקטור בבנקו) לשרטט דיוקנאות של אסירים רבים וליצור פסיפס אנושי-גברי לא מקובל בסרטי בית סוהר מסוגו של הסרט.

המהפכה המסובכת שעושה הסרט ארכה כשלוש שנים.

* (ברזיל, 148 דקות, 2003).

גוטיקה

*** סרט שמחזיר לסרט האימה הפסיכולוגים את מקור השראתם: הארכיטקטורה הגותית שממנה צמחה אווירה מחניקה ומקאברית של חללים בהם מתרוצצות נשמות אבודות, רוחות רפאים, זומבים למיניהם ואפילו פסיכיאטרים שתפקידם להכניס סדר בתוך הבאלגן הזה.

אחת כזאת היא האלי ברי (זוכת האוסקר של "מונסטר בול"), פסיכולוגית מבריקה בשרות בתי הסוהר ומומחית בהפרדה הבלתי אפשרית בין הרציונלי לאי-רציונלי, בין החיים ובין המוות, בין המובן לבין הבלתי מובן לחלוטין.

המפיק הוותיק ג'ואל סילבר, יחד עם הבמאי-מפיק רוברט זמקוס, הטריחו את הצרפתי מתייה קסוביץ ("נהרות הארגמן") לביים את הסרט, על פי תסריט של סבסטיאן גוטיירז.

* (ארה"ב, 95 דקות, 2003).