פסק דינו דלהלן של הנשיא בדימוס של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, גלעד גלעדי, עוסק בשתי סוגיות בעלות חשיבות לחברות "המתווכות" במתן שירותים, כדוגמת חברות לאספקת כח אדם. תחילה לעובדות המקרה, בקצרה.
המערערת היא חברה העוסקת באספקת כח אדם לעבודות במקומות עבודה שונים (וכן עסקה בהסעת עובדים ובאספקת כלים חקלאיים). לה עצמה לא היו עובדים, והיא התקשרה עם קבלני משנה, שסיפקו עובדים לפי דרישותיה.
המשיב, מנהל מע"מ באר שבע, הטיל עליה לשלם כפל מס, בהתאם לסעיף 50(א) לחוק מע"מ, וכן פסל את ספרי החשבונות שלה והטיל עליה קנס בשיעור 1% מסך כל מחזורה. ערעורה של המערערת נסב על קביעות אלו של מנהל המע"מ.
תחילה לפסילת ספרי החשבונות של המערערת. מנהל המע"מ פסל את ספריה מחמת אי ניהול ספרי הזמנות. תוספת ד' להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), המיועדת לקבלנים, מחייבת כל קבלן לנהל ספרי הזמנות, שבהם תירשמנה כל ההזמנות לעבודה. המערערת לא ניהלה ספרים כאמור, שכן גרסה, לשיטתה, שהדבר איננו חשוב ואיננו חיוני.
"דרישת ניהול הספרים בתקנות אינה המלצה בפני העוסק, שברצותו יקיים אותה וברצותו יתעלם ממנה", נקבע בפסק הדין. "משקבעו התקנות דרישות ספציפיות לניהול ספרים, חייב כל עוסק לציית להן, ללא סייג וללא הרהור. דרישות הספרים באו כדי לאפשר לשלטונות המס לעקוב אחר רישום נאות של התקבולים והתשלומים של כל עוסק ועל מנת שניתן יהיה להצליב רישומים אלה עם רישומים של עוסקים אחרים, ובכך לבדוק את נכונותם".
בעל עסק הנמנע מניהולם של ספרים כאמור מונע משלטונות המס את כלי הפיקוח הנתונים בידיהם, ואל לו, אפוא, להלין על פסילת ספרי החשבונות שלו.
לנושא מס התשומות והטלת כפל המס - מהוראות החוק (סעיפים 50, 45, 47 ו-1) עולה, שרק עוסק שמוכר נכס, או מספק שירות, הוא שיכול להנפיק חשבונית עיסקה או חשבונית מס. גוף אחר המנפיק חשבונית מס עושה כן שלא כדין, ולכן רשאי מנהל מע"מ לחייבו בתשלום כפל המס הרשום באותה החשבונית.
במקרה הנדון, נזכיר, המערערת הינה חברת כח אדם. פלוני, שאיננו מאנשיה, סיפק לחברה מסוימת פועלים, באמצעותה (המערערת). ובכל זאת, המערערת היא שהנפיקה חשבוניות בגין העסקת העובדים לאותה החברה שקיבלה את העובדים לשירותיה. במילים אחרות, לא המערערת היא שביצעה את העיסקה עם אותה החברה, אלא אותו פלוני עשה שימוש במערערת ככיסוי לחשבוניות המס.
המערערת לא הכחישה את העובדות הנ"ל, להיפך. לשיטתה, זו מהות עיסוקה, במתן שירותי "תיווך" בין מעסיקים לבין עובדים פוטנציאליים. עמדה זו לא התקבלה על דעתו של השופט גלעדי.
העיסקה שבה עסקינן היא תיווך בין קבלני המשנה לבין לקוחותיה של המערערת. "על כן", נקבע בפסק הדין, "קבלן המשנה הוא שצריך היה להוציא חשבונית מס למזמין עבור הספקת הפועלים, ומשהוציאה המערערת חשבוניות מס לעיסקה מסוג זה, היא הוציאה חשבונות מס שלא כדין".
דווקא עמדה זו של המערערת, על היותה בגדר "מתווך", מצדיקה את עמדת מנהל המע"מ. שהרי העיסקאות גופן נעשו בין קבלני המשנה לבין המזמינים, והראשונים (ולא המערערת) הם שנדרשו להנפיק את החשבוניות למזמינים. "משהוציאה המערערת חשבוניות מס שלה לגבי עסקאות שהיא לא סיפקה את השירות בהן", הוסיף וקבע השופט גלעדי, "החשבוניות שהוצאו אינן כדין ועל כן רשאי היה המשיב לחייב את המערערת בכפל המס שבאותן החשבוניות".
כאמור, בשל אי ניהול ספרי ההזמנות פסל מנהל המע"מ את ספרי המערערת, ואף הוסיף וחייב אותה בקנס בשיעור 1% מסך כל עסקאותיה. המערערת ביקשה להפחית משיעור הקנס. השופט דחה את הבקשה - "בהתחשב בגובה הקנס שהוטל ובצורך להרתיע עוסקים מלהתחמק מדרישות החוק והתקנות, התחמקות שגורמת נזק משמעותי למדינה, לא ראיתי הצדקה להפחתת הקנס".
(ע"ש מחוזי באר שבע 1519/02 מ.ח. למסחר בע"מ נ. מ"י, פס"ד מיום 1.2.04. הנשיא בדימוס גלעד גלעדי. בשם המערערת עו"ד ברוך יוסף, בשם המשיבה עו"ד א' שילה)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
