גרסטל: העדר הוראות של שר האוצר לגבי כספי חוק גל - מצב בלתי אפשרי

עשר שנים לאחר כניסת החוק לתוקפו - אין הוראות של שר האוצר לגבי 150 מיליון שקל שנגבו

"מצב זה הוא מצב בלתי אפשרי שהדעת אינה סובלת". כך הגדירה שופטת ביהמ"ש המחוזי בת"א, הילה גרסטל, את העובדה שמאז כניסת חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי ("חוק גל") לתוקף לפני למעלה מ-10 שנים, לא ניתנו כל הוראות ע"י שר האוצר.

מאידך, הצטברו סכומי כסף עצומים בקופת מינהלת ההסדרים. ואולם, סכומים אלה לכאורה לא ניתנים לחלוקה בשל העדרן של הוראות מתאימות מטעם שר האוצר.

גרסטל דחתה את בקשת הסוכנות היהודית לביטול החלטות המשקם עו"ד אופיר כץ, שניתנו במחצית שנת 2002, בטענה לחוסר סמכות, טעויות גלויות על פניהן ושלילת זכות טיעון.

כץ קבע, כי בנוגע לכספים שהצטברו בקופת מינהלת ההסדרים - בנק החקלאות, שלטובתו נרשמה ע"י המושב איגרת חוב בינואר 1984 (איגרת החוב השנייה נרשמה לטובת הסוכנות כעבור ארבעה חודשים), הוא הנושה המובטח בנוגע לכספים שהתקבלו מהחברים בגין חובותיהם למושב יתד.

הסוכנות כפרה בסמכות המשקם לחלק את הסכומים המופקדים ולהכריע בזהות הנושה המועדף. בהחלטה שנייה קבע כץ, כי מיליון שקל שהצטברו בקופה יחולק בהתאם להחלטותיו.

בבקשה לביטול ההחלטות טענה הסוכנות בין היתר, כי סמכות המשקם בנוגע לחלוקת הכספים מוגבלת לאמור בחוק ההסדרים, וכפופה לתקנות שהיו אמורות להיות מותקנות. משלא הותקנו התקנות, נתונה הסמכות לשר האוצר בלבד.

גרסטל נתבקשה להכריע בסוגיה האם מוסמך המשקם להורות על חלוקת הכספים המצויים בקופת המינהלה ובאיזו דרך, לנוכח העדרן של תקנות שאמורות לאפשר את יישום החוק.

לדבריה, המשקם אמור לקבוע את חלוקת החובות בין הנושים השונים ואת ייעוד התמורות ממימוש הנכסים, בהתאם להוראות ששר האוצר היה אמור להוציא בהסכמת שר המשפטים. אולם בשל העדרן של הוראות מתאימות, סכומי הכסף העצומים שהצטברו בקופת המינהלה לא ניתנים לחלוקה, וזהו מצב בלתי אפשרי שהדעת אינה סובלת.

לדברי גרסטל, סוגיית אופן חלוקת החוב בין הנושים השונים הושארה באופן מפורש וברור לתחום סמכותו של המשקם. זאת, מבלי שהחוק נותן דעתו לאפשרות בה מחד גיסא תעסוק המינהלה גם בגביית החוב ותחזיק בידיה סכומי כסף עצומים, ומאידך גיסא לא יותקנו הוראות בתקנות כנדרש בחוק, ואותם סכומים עצומים שהם כספים של הנושים, יוחזקו ע"י המינהלה ללא תאריך יעד.

גרסטל ציינה עוד, כי מההחלטה של המשקם עולה שמוחזקים במינהלה למעלה מ-150 מיליון שקל, והנושים נאלצים להמתין שנים כדי לקבלם כשלא ברור אם ומתי יותקנו התקנות. לדבריה, מקובלת עליה גישת המשקם, לפיה יש לשים קץ למצב בלתי צודק ובלתי אפשרי זה ולאפשר חלוקת הכספים.

גרסטל קבעה, כי המשקם מוסמך להורות על חלוקת הכספים לנושים השונים ללא תקנות, בשל הנסיבות המיוחדות בהן החוק קובע את דרך החלוקה, אך מחוקק המשנה לא התקין תקנות מתאימות.

לדבריה, קשה לה לדמיין מקרה יותר קיצוני בו ניתן ואף חובה לבצע את החוק למרות שלא הותקנו תקנות לביצועו וזאת הן בהתבסס על לשון החוק הן בהתבסס על תכליתו והן בהתבסס על העובדה שחלפו למעלה מ-10 שנים מעת חקיקתו וטרם הותקנו התקנות.

גרסטל קבעה, כי המשקם פעל כדין על-פי הסמכות הקבועה בחוק. לדבריה, כץ הגיע לתוצאה הכרחית וצודקת, בנסיבות בהן לא הותקנו תקנות במהלך תקופה ארוכה.

גרסטל קבעה, כי יש לדחות את טענות הסוכנות ואת בקשתה לביטול פסק המשקם. עם זאת ציינה, כי אם יותקנו תקנות ומהן יעלה שהמשקם אכן שגה בדרך חלוקת הכספים, יוחזר הגלגל לאחור.

(ה.פ 1255/02)