אין חזרה מהסתלקות מירושה

סוגיה זו העסיקה לאחרונה את הרשם לענייני ירושה בת"א, עורך הדין יוסף זילביגר. בעניין דנן, מי שהגיש הודעת הסתלקות לפי חוק הירושה (פרטי התיק כמובן חסויים), עתר לרשם לענייני ירושה לביטול הצו ובבקשה כי שמו יצוין כיורש.

כידוע, סעיף 6 לחוק הירושה קובע, כי "אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדיו או אחיו של המוריש". המחוקק יוצא מנקודת הנחה, כי בחיי המשפחה הסבירה יש והקרובים מוותרים אלו לאלו, וזאת כחלק מיחסי משפחה תקינים. כל עוד עניינים אלו נעשים ללא השפעה בלתי הוגנת, ואין בהם כדי להערים על שלטונות המס או להבריח שלא כדין נכסים מנושים, אין למחוקק עניין להתערב בו.

במקרה דנן, העותר היה נשוי למורישה, ולאחר ההסתלקות מהירושה טען, כי מכוח הלכת שיתוף מגיע לו חלק מהנכס נשוא צו ירושה. כלומר, אותו חלק שהעותר טוען לו אינו נמנה עם נכסי העיזבון. אי לכך הוא טען, כי אמנם הוא הסתלק מהירושה, אך למעשה הסתלקותו צריכה להיות מאותה מחצית שהיתה שייכת למוריש, ולא מאותה מחצית שהיתה מגיעה לעותר מכוח הלכת שיתוף.

לפי הלכה ידועה, הליך של הוצאת צו ירושה הינו תחנה מכרעת שמאן דהוא יכול לטעון לזכאות מכוח הלכת שיתוף (ראו לדוגמא ע.א 91/5774 פ"ד מח (3) 372). במקרה דנן, העותר בסס את בקשתו על סעיף 72 לחוק הירושה הקובע:

"(א) בית המשפט שנתן צו ירושה או צו קיום רשאי, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו. אולם, רשאי בית המשפט שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה.

(ב) תיקן או ביטל בית המשפט את הצו, יודעי על כך ברבים".

יודגש, כי עת החוק נחקק, הליך של הוצאת צו ירושה היה מתברר בפני בית המשפט המחוזי, אך עניין זה מסור היום לרשם לענייני ירושה, וכיום לרשם הסמכות לפעול לפי סעיף זה.

צו ירושה רק מכריז על שמות היורשים וחלקיהם בעיזבון, אך לא מגדיר מהו העיזבון (להבדיל מצוואה, אשר מטבעה גם מגדירה מהו העיזבון נשוא ההורשה). לעניין זה יש יוצא מן הכלל אחד, והוא לעניין דירה ומכונית, שלבן הזוג יש זכאות לגביהם.

עו"ד זילביגר, רשם לענייני ירושה, דחה את העתירה בקובעו, כי מי שמסתלק מהירושה והסתלקותו נכנסה לתוקף, אינו יכול לחזור בו במסגרת של הליכי הוצאת צו ירושה אצל הרשם. הרשם קובע:

"הדין אינו מכיר באפשרות של חזרה מהסתלקות", ובהמשך קובע כי "אין בפניו למעשה - חרף הכותרת והעתירה - בקשה לתיקון צו ירושה. אין בפי המבקש טענה כי הרכב היורשים וחלקו של כל אחד מהם כמופיע בצו הירושה אינו נכון. אין טענה כי חרף צו הירושה צריך להינתן צו קיום צוואה". הרשם מאשר שאמנם בסמכותו לבטל או לשנות צו ירושה מכוח סעיף 72 האמור לעיל. אך טענות המבקש הינן, כי מכוח הלכות שיתוף הוא זכאי למחצית מהדירה. על כן, לפי קביעת הרשם, אלו נושאים שהינם מחוץ להלכות הירושה והן חלק מהלכת "שיתוף נכסים".

טענת העותר, קובע הרשם, הינה כנגד היקף העיזבון, מבלי שלהליכי הוצאת צו ירושה יש עניין בהם.

מהחלטה זו של הרשם זילביגר ניתן ללמוד, כי הדרך לתיקון ה"עוול", אם והעותר מרגיש כך, אינה חסומה, והוא יוכל לפנות לבית המשפט המוסמך (בית המשפט לענייני משפחה) להכריז על היקף העיזבון. יחד עם זאת, לרשם לענייני ירושה אין את הסמכות להחזיר את הגלגל אחורה.

להחלטה זו חשיבות פרקטית לעורכי דין והעוסקים במלאכה. כידוע, הליכי הוצאת צו ירושה נמשכים זמן לא מבוטל, וכל פגם ו/או חסרון במסמך רלוונטי יכול להביא להתמשכות ההליך. בפרקטיקה קורה לעיתים קרובות, כי הוצאת צו ירושה הינה תנאי לקיום של עיסקה כלשהי (קטנה כגדולה). כל עיכוב או כל הפניה של רשם לענייני ירושה לבית המשפט מוסמך, פירושו עיכובים בביצוע עיסקה. אי לכך, יש להשכיל ולמנוע מצבים מעין אלו מראש, על ידי הכרה נכונה בגבולות סמכותו של הרשם לענייני ירושה.

הכותב מתמחה בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה וממ"י.