על רוחניות ועשיית רוח

אם הפסטיבל הוא בעמק, מהו בית המקדש?

"זה כבר לא עניין שלי".

הצהרה הפסבדו-משיחית הזו שייכת לרוני טבצ'ניק, מי שמפיק ב-5 השנים האחרונות יחד עם אחיו גילי והאחים יוסי ורועי שוורץ את האירוע התרבותי הגדול ביותר בישראל, פסטיבל "בומבמלה". אם לפסטיבל הראשון הגיעו לדבריו "רק" 4,500 אנשים", בשנה שעברה היו בחוף ניצנים יותר מ-37 אלף חוגגים, השנה המספר צפוי לחצות את סף ה-40 אלף. אלו מספרים מדהימים בגודלם במציאות התרבותית המקומית.

"אם היית נותן לי להפיק עכשיו את המופע של מדונה בבלומפילד הייתי עושה את זה בהליכה, בלי לשים לב בכלל", ממשיך טבצ'ניק באותה נימה. "אבל לשכן 40 אלף איש לארבע ימים ושלושה לילות זה כבר סיפור אחר לגמרי".

ואכן, עבור מי שלא ביקר מעולם בפסטיבל הנתונים הם מרשימים: כמעט 50 מתחמי פעילות (רובם פועלים 24 שעות ביממה), 6 במות מוסיקליות, אלפי עובדים, מערך של 100 יח"צנים עצמאיים הפזורים בכל הארץ ושטח קמפינג של מאות מטרים רבועים.

כל זה קורה בפסטיבל שחרט על דגלו את תרבות השאנטי שהביאו אתם עשרות אלפי המטיילים מהמזרח: קצת טבע, קצת רוחניות, ובמעט כסף.

השאנטי צד

"אותו השאנטי שהיה העניין העיקרי פסטיבלים הראשונים נמצא היום רק באגפים צדדיים של הפסטיבל", מודה טבצ'ניק. "היום הפסטיבל הוא בעיקר פלטפורמה שנועדה לתת לכמה שיותר אנשים לבטא את עצמם. הוא אלטרנטיבה ומיינסטרים ביחד. אני לא אומר לא לאף אחד. התפקיד שלנו הוא רק לשלב את הכל בפאזל ענק כשהשאיפה המרכזית שלנו היא לגדול כמה שנוכל".

והשאיפה הזו לא הופכת את הפסטיבל לאירוע מסחרי-צרכני חסר יחוד?

"צרכנות זה עניין של איזון בין דברים. החלק השיווקי הכולל את הפרסום בעיתונים, מודעות ברחובות והיח"צנים שעובדים בשיטת הפירמידה הוא לגיטימי בעיניי. כשהאנשים כבר נמצאים בתוך הפסטיבל לילה אחד או יותר זה כבר סיפור אחר. הלילה הזה הוא אולי הלילה היחיד בשנה שבו הם ישנו בשק שינה ויקומו לראות את הזריחה, כך שמלבד לקבל את הסיפוקים המיידים שהם זקוקים להם ונמצאים שם בשבילם, הם יקבלו משהו נוסף, רוחני יותר".

במסגרת הניסיון השאפתני של מארגני הפסטיבל לפנות לקהלים רבים ככל האפשר מוקם בתוך עיר "בומבמלה" כפר נפרד המיועד לאוכלוסייה הדתית ונועד לשלב בין שאנטי ויידשקייט. מלבד בית כנסת שכונתי תיערך במקום למידת נשים בחברותא, יופיעו אמנים דתיים ואפילו הצ'אי יהיה כשר.

מן העבר השני, בצד הצפוני של החוף, מוקם מתחם נודיסטים, על כל המשתמע מכך. ציבור המשפחות, קהל היעד המקורי של הפסטיבל, לא נשכח גם הוא. בניגוד לרוב אירועי התרבות בארץ, הפסטיבל מעודד הבאת ילדים וגם הם זוכים לכפר משלהם על שלל הפעילויות הכלולות בו כמו סדנאות יצירה, מתקני משחקים וגם שוק מסחרי, בו יכולים הצרכנים הקטנים למכור את מעשה ידיהם וידי הוריהם.

סוגרים את הים

על אף המאמצים שמקדיש הפסטיבל לשמירת חוף ניצנים, הגישה "החברה להגנת הטבע" עתירה לבית משפט המחוזי נגד מפיקי הפסטיבל והמועצה האזורית חוף אשקלון וביקשה ממנו למנוע את קיום הפסטיבל בחוף. "הבעיה שלנו, והיא לא נוגעת רק לפסטיבל 'בומבמלה', היא סגירת החוף לציבור" אומר ניר פפאי, רכז החופים של "החברה להגנת הטבע". "חוף הים במדינה שלנו הוא משאב יקר מאוד והמעבר אליו, על פי 'חוק החופים' צריך להיות חופשי כל העת".

פפאי מסביר שהעתירה הוגשה נגד חוף ניצנים מכיוון שבעלי הזיכיון על החוף והמפיקים השותפים של הפסטיבל, האחים שוורץ, לקחו צעד אחד רחוק מדי את השימוש המסחרי בשטח הציבורי. "בקיץ נערך בחוף פסטיבל 'קוקה-קולה' לאורך חודש שלם ואת הגדרות התוחמות את 'בומבמלה' התחילו להציב כבר בתחילת מרץ.

נכון שהחוף המוכרז, באורך 150 מטר (אורך חוף הפסטיבל: 600 מטר - ג.ר.) הצמוד לשטח הפסטיבל נשאר פתוח, אך החניה שלו מתמלאת על ידי באי הפסטיבל, כך שבפועל הגישה של אנשים פרטיים אל החוף חסומה". בית המשפט התיר לפני כחודש לחברת 'פורום הפקות' שבבעלות האחים שוורץ להמשיך לערוך אירועים מסחריים בחוף וקבע שאירועים מסחריים שאינם פרטיים, ללא רשימת מוזמנים סגורה, יכולים להתקיים, בתנאי שהגישה לחוף נשארת פתוחה.

"החברה להגנת הטבע" מצידה, הגישה ערעור לבית המשפט העליון. באופן אירוני, שני הצדדים מסכימים שחוף ניצנים הוא שמורת טבע נדירה וגם החוף המרכזי והחשוב ביותר מדרום לתל אביב. הוויכוח הוא על הדרך הטובה ביותר להשאיר אותו כזה. "'בומבמלה' גורם לקהל לחוות את הטבע וזה אולי השימוש הכי נכון לשטח נדיר כל כך", מגיב טבצ'ניק.

ישראלי זה בומבמלה

אמנם האסוציאציה הראשונית שמעלה תרבות השאנטי היא המזרח הרחוק, אך את ההשראה ל'בומבמלה' קיבלו האחים טבצ'ניק דווקא מפסטיבלים גדולים באירופה, דוגמת פסטיבל גלסטנברי הבריטי שקיים כבר יותר מ-30 שנה ומושך אליו מאות אלפי אנשים מדי שנה, מהם תיירים רבים. טבצ'ניק משוכנע שהאופי הישראלי הופך את 'בומבמלה' לטוב יותר מפסטיבלים מתחרים בעולם וכשיירגע המצב הביטחוני הוא מבטיח להביא לכאן מטוסים עמוסים בתיירים היישר אל חוף ניצנים.

"יש משהו בתרבות הישראלית שיש בו המון מתרבות הפסטיבלים. ישראלים הם עם שיודע ואוהב לחיות ביחד. באירופה פסטיבלים בסדר גודל כזה תמיד נגררים לשתיית אלכוהול, פורקן ואלימות. השבטיות הישראלית לעומת זאת, הופכת את החוויה לבעלת ערך חברתי ותרבותי ואפילו הרבה יותר נקיה לעומת הזוהמה שמשאירים אחריהם האירופאים. הפסטיבל מנפץ את מה שנהוג לחשוב על האופי הלאומי שלנו ונותן לאנשים אופטימיות לגבי הדרך שבה ניתן לחיות כאן".

הפעילות התרבותית הענפה שמספק הפסטיבל הכוללת הפעלת 1,400 אומנים היא אחת הסיבות להפיכתו לאירוע משמעותי כל כך בתרבות הישראלית. עם זאת, הבחירות האומנותיות הן אקלקטיות לחלוטין ומכוונות לכל קהל יעד אפשרי. על הבמה המרכזית מופיעים מוסיקאים מוכרים כמו אפרים שמיר ועידן רייכל לצד להקות רוק דוגמת "שייגצ". על אותה ממש מופיעים גם הרכבים אלקטרוניים, ראפרים, הרכב מוסיקה אירית ואיך אפשר שלא, גם הרכב מוסיקה צוענית.

במתחם אחר יערכו מסיבות 24 שעות ביממה כמו מסיבה עברית עם נועם גילאור, מסיבה אפריקאית, לטינית, טכנו, ואיך אפשר שלא, גם טראנס. לחגיגה המוסיקלית הזו תצטרף גם במת ה"ג'מעמבה" שתשמש מקום מפגש לאלתורי ג'אז ומוסיקת עולם. גם תחום התיאטרון לא נזנח וקבוצת "האוהל הבא" תארח קבוצות של תיאטרון פרינג' שיעלו הצגות לצד מופעי סטנד-אפ, סדנאות משחק וכמובן גם במה פתוחה בסגנון "כוכב נולד".

"כשהשתחררתי מהצבא והתחלתי לטייל בעולם, הבנתי שאם אני לא רוצה להתפרנס על החרב אני חייב למחוק את כל המיליטנטיות שהייתה בי", מנתח טבצ'ניק, שבנוסף מפיק גם את פסטיבל "בראשית" הנערך בכל ראש השנה בחוף הכינרת, את השינוי האישי שעבר. "מאז שחזרתי לארץ כל היוזמות שלי נועדו ליצור פה את אותה אנרגיה מיוחדת שמשנה אותך מבפנים כשאתה נוסע למקום כמו תאילנד. גאוותי היא על כך ש'בומבמלה', על אף השם הזר שלו, הוא הדבר הכי ישראלי שיש היום בארץ".