בג"ץ דחה עתירת ארקיע וישראייר נגד קביעת אל-על כמוביל נקוב; "ההחלטה הייתה נחוצה להצלחת ההפרטה"

השופט בדימוס תיאודור אור, קבע כי אומנם ההחלטה פוגעת בחופש העיסוק של ארקיע וישראייר, אך היא מידתית והיתה דרושה לשם הצלחת ההפרטה של אל-על. עוד קובע אור, כי השמירה על שקט תעשייתי היא ראויה משום שנועדה לאפשר את ההפרטה.

פסק הדין מציין, כי התועלת הגלומה מההחלטה עולה על הפגיעה בזכות לחופש העיסוק של שתי החברות.

שתי החברות הגישו עתירה לבג"ץ על החלטה אשר התקבלה במאי אשתקד, ערב הנפקת מניות אל-על לציבור. בהחלטה נקבע, כי אל-על תמשיך לשמש כמוביל נקוב בכל הקווים, אשר ערב פרסום התשקיף היא משמשת בהם כמוביל נקוב, בכפוף לתנאים מסויימים.

שתי החברות טענו, באמצעות עוה"ד צבי אגמון, אילת גולמב-פלנר, אבנר ירקוני ושרון רוזנבלט, כי ההחלטה פוגעת בזכותם לחופש העיסוק ולכן אין לקבלה.

עוד נטען, כי תכליתה של ההחלטה אינה ראויה, שכן, הדבר נעשה על-מנת לקדם את הפרטת אל-על, בדרך של הטבה עם העובדים והעלאת שווי מניות החברה בעת ההנפקה. לטענת החברות, זהו שיקול זר שאין לשוקלו.

אור, קבע כי אומנם תכליתה העיקרית של ההחלטה היתה להבטיח את הצלחת הפרטת חברת אל-על. לדבריו, זוהי תכלית ראויה אשר תיטיב עם משק התעופה הישראלי.

"יש לקדם ולחזק את מעמדה של אל-על, משום שהיא החברה היחידה המסוגלת להבטיח את קיום הקשר האווירי של ישראל וממנה גם בעת חירום", הוסיף.

לדברי אור, אינטרס הציבור הוא בקיומה של חברת תעופה מסחרית גדולה ויציבה שתחזיק בבעלותה מטוסים בכמות מספקת שתענה על כל צורכי המדינה.

אור מצדיק גם את עמדת הרשויות, לפיה קידום ההפרטה נועד להיעשות בדרך של הבטחת מדיניות עקבית הנוגעת לעתידה של אל-על, במטרה להשרות וודאות בקרב המשקיעים הפוטנציאליים.

אור ציטט מדברי הרשויות, לפיהן, הענקת מעמד מיוחד לחברה ממשלתית ערב הפרטתה, היא מהלך מקובל בהליכי הפרטה בארץ ובעולם.

בסופו של דבר קובע אור, כי ההחלטה האחרונה של שר התחבורה בעניין היא החלטה סבירה, אשר אין להתערב בה.

את המדינה ייצג עוה"ד אבי ליכט; את אל-על ייצג עו"ד יצחק וינדר; ואת עובדי אל-על ייצגו עוה"ד דרור וטל חוטר-ישי.

(בג"ץ 01/10089).