הות"ל: בין פגיעה בנוף לפגיעה בגוף

התיקון לחוק התכנון והבנייה נעשה בחוק ההסדרים של שנת 2002, ומטרתו היתה להאיץ את הליכי האישור של תוכניות העוסקות בפרויקטים שיוכרזו כתשתיות לאומיות ע"י ראש הממשלה ושרי האוצר הפנים. בין היתר קובע התיקון, כי על היועץ הסביבתי של הות"ל להגיש בתוך 7 ימים את הנחיותיו לתסקיר ההשפעה על הסביבה, ובתוך 14 יום מקבלת התסקיר עליו לתת את חוות דעתו. עוד קובע התיקון פרק זמן של 30 יום בלבד מיום שתוכנית לתשתית לאומית הוגשה להערות ועדה מחוזית, במהלכו ניתן להגיש השגה על התוכנית.

העותרת טענה, כי פרקי הזמן שקוצב התיקון קצרים מכדי שתסקיר ההשפעה על הסביבה יוכל לממש את מטרתו, וכתוצאה מכך הות"ל לא תוכל לגבש עמדה מושכלת לגבי השפעת התוכנית על הסביבה. החלטות הות"ל יפגעו פגיעה קשה בסביבה, וכתוצאה מכך תיפגע בריאותם של בני אדם, איכות חייהם וקניינם. עוד טענה העותרת, כי פרק הזמן שהוקצב להגשת השגות קצר מכדי לאפשר לאזרחים ללמוד את התוכנית ולגבש התנגדות מקצועית. פגיעה זו ביכולת ההתנגדות, כמו הפגיעה בבריאות האדם, איכות חייו וקניינו, עומדים בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בתשובה לעתירה, הדגישו המשיבים את חשיבות הקמת הות"ל לקידום הקמת תשתיות לאומיות, וטענו כי הות"ל הינו גוף מקצועי, שיידע לקבל החלטות מקצועיות. עוד ציינו המשיבים, כי הגבלת הזמן מתייחסת רק ללימוד תסקיר ההשפעה על הסביבה ולתגובה עליו, אך לא על משך הכנתו, ולכן אין כל סיבה מדוע התסקיר לא יממש את מטרתו. באשר למשך הזמן שהוקצב להגשת התנגדויות, טענו המשיבים, כי זהו פרק זמן דומה לזה המוקצב להתנגדויות בנושאי תשתית אחרים, כגון כבישים ומסילות ברזל. המשיבים טענו גם, כי בפועל טענות העותרת עוסקות בסבירות החוק, ולא במידת התאמתו לחוקי היסוד.

בדחותו את העתירה, קבע בית המשפט העליון, כי על אף היות הזכות לסביבה ראויה זכות ראויה להגנה, אין היא יכולה להיכנס בגדר הזכות לכבוד הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו באמצעות פרשנות משפטית, שכן פרשנות כזו תהיה מרחיבה מדי. על מנת להפוך את הזכות לסביבה ראויה לזכות חוקתית הכלולה בחוקי היסוד, יהיה על הכנסת לחוקק חוק מתאים. ביהמ"ש לא שלל את האפשרות כי החלטות מסוימות של הות"ל עלולות לגרום לפגיעה בחיי האדם, בבריאותו או בקניינו, אך קבע, כי התרופה לכך תהיה תקיפת אותה החלטה ספציפית, ולא תקיפת חוק הקובע את המסגרת המינהלית לקבלת ההחלטות.

כמו במקרים רבים אחרים, החלק המעניין בפסק הדין אינו השורה התחתונה שבו, אלא דווקא הדיון המשפטי הכלול בו, והערותיהם של חלק מהשופטים לפסק הדין. חלק ניכר מפסק הדין, שנכתב ע"י הנשיא אהרון ברק, מוקדש להכרה בחשיבות אינטרס השמירה על הסביבה. בית המשפט מרחיב בדברו על חשיבות השמירה על הסביבה, מגדיר את איכות הסביבה כאחד האתגרים החשובים של ימינו, וקובע מפורשות, כי השמירה על משאבי טבע היא ערך חברתי הראוי להגנה.

בית המשפט מאמץ את קביעתו של השופט חשין בבג"ץ 94/2920, כי איכות הסביבה הינה "תפיסה כוללת של חברה, כלכלה ואיכות חיים בעיר ובכפר". ואולם, נאמן לגישתו, קובע הנשיא ברק גם כאן, כי יש לשמור על איזון בין אינטרסים נוגדים - האדם המודרני לא יוכל לחיות את חייו אם לאינטרס של איכות הסביבה תינתן עדיפות מוחלטת, אך הוא גם לא יוכל לחיות את חייו אם האינטרסים של איכות הסביבה לא יילקחו בחשבון.

בהערותיה לפסק הדין, מפרידה השופטת (בדימוס) דליה דורנר את נושא איכות הסביבה לתחומיו השונים, וקובעת, כי אין משמעות אמיתית למונח "זכות לסביבה ראויה". הזכות לסביבה ראויה כוללת שורה של זכויות ואינטרסים, שלהם מידת חשיבות שונה - החל מפגיעה בנוף ובאיכות חיים, דרך השמדת מיני בעלי חיים, וכלה בפגיעה בבריאות ובחיי אדם. אבחנה זו, היא הקובעת את מידת ההגנה שיש להעניק לכל אינטרס. כך למשל, אינטרס סביבתי שנועד למנוע פגיעה בחיי אדם, נכנס לגדר האינטרסים המוגנים ע"י חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ויהיה מוגן כזכות חוקתית.

ההבדל בין גישתו של הנשיא ברק לגישתה של השופטת דורנר, אינו סמנטי בלבד. גישתו של הנשיא ברק מייצגת הסתכלות חיצונית על נושא איכות הסביבה, מנקודת מבט משפטית - הצלחת ההגנה על האינטרס הסביבתי תהיה תלויה במהות האינטרס הניצב מולו. לעומת זאת, גישתה של השופטת דורנר מייצגת הסתכלות מתוך תחום איכות הסביבה עצמו, ומציאת ההקשרים המשפטיים המתאימים לטיפול בנושאים השונים הכלולים בו. על-פי גישה זו, ההגנה לה יזכה האינטרס הסביבתי תלויה קודם כל באופיו של האינטרס הסביבתי עצמו, ורק אח"כ באינטרסים הניצבים מולו.

השופט חשין מותח ביקורת חריפה על לוחות הזמנים שנקבעו לתוכניות העוסקות בתשתיות לאומיות כגון שדות תעופה ונמלים, תחנות כח ומאגרי נפט, ומיצר "כך תיכונה ותיוסדנה תשתיות שהמדינה נבנית עליהן". הוא קובע, כי החוק אינו תואם חיים במדינה מתוקנת, אך משאינו סותר חוקי יסוד, "נכוף ראשינו וכך נאמר: הסדרי החוק הינם בלתי סבירים בעליל, אך מתוך שהפרי צמח על עץ המחוקק הראשי, החוק הוא חוק ומחייב הוא את הכל".

הכותב הינו יו"ר ועדת איכות הסביבה של לשכת עורכי הדין.