תאגיד בשליטת אנשי עסקים רוסים טוען שקבוצת זאבי חייב לו 70 מיליון שקל

התאגיד, הרשום איי הבתולה הבריטיים, טוען, כי הוא נושה של גלקסו בסכום של 70 מיליון שקל שהיה מופקד בבנק הבינלאומי וחולט לטענתו שלא כדין.

בפניה לבית המשפט נאמר, כי במארס 1998 הפקיד התאגיד בבנק פיקדון של 15 מיליון דולר לטובת התחייבויותיה של גלקסו שירותים (1997). בינואר 2001 חתם התאגיד, לבקשת הבנק, על טופס ערבות מתחדשת לטובת גלקסו שירותים, בה הובהר, כי הערבות היא אך ורק בכל הקשור לפיקדון הכספי.

ביולי 2002 חילט הבנק הבינלאומי את הפקדון הכספי והזרים אותו לחשבונה של גלקסו שירותים כנגד חובות קבוצת גלקסו. בכך הפך המבקש, שערב לחובות הקבוצה, לנושה שלה בסך 70 מיליון שקל.

לטענת התאגיד הזר, המיוצג בידי עוה"ד שלמה גולדבלט ואהוד גינדס, בין הבנק לבין גלקסו שריר וקיים הסדר פריסת חובות. תימוכין לכך ניתן למצוא בין היתר בדברים שהוחלפו בין מנכ"ל הבנק, דוד גרנות, לבין איגור חיפיץ וזאבי.

התאגיד טוען, כי בעת חילוט הפיקדון, החוב הבלתי נפרע של גלקסו לבינלאומי היה כמחצית מסכום הפיקדון, ועל כן החילוט מהווה תשלום על חשבון החוב אשר טרם הגיע מועד פרעונו. על כן, טוען התאגיד, נשמטת הקרקע מתחת לבקשת הבנק לכינוס נכסים.

לדברי התאגיד, ההסכמה שנחתמה בינואר 2004 בין הבנק לבין זאבי, לפיה גלקסו נותנת את הסכמתה למנות לה כונס אם ימונה מפרק לחברת כלל אינווסטמנט, מעלה תהיות בקשר לטיב היחסים בין הבנק לגלקסו, שכן אין כל היגיון בהסכמה זו.

בפנייה לבית המשפט נטען, כי הסכמה זו לכינוס נכסים היא חסרת כל נפקות, מאחר שהיא עלולה לפגוע בצדדים שלישיים. המבקש, שהוא כאמור נושה בסך של 70 מיליון שקל בגלקסו, יישאר ללא כל יכולת להיפרע מהקבוצה אם וכאשר הבנק יקבל צו לכינוס נכסים.

התאגיד טוען, כי נוכחותו בהליך כינוס הנכסים דרושה על מנת להביא את התמונה המלאה בפני בית המשפט, ומקבלת משנה תוקף נוכח הסכמתה של גלקסו לכינוס הנכסים.

השופטת דניה קרת מאיר ביקשה לקבל את תגובת הבנק הבינלאומי לבקשה בתוך עשרה ימים. (תיק פש"ר 2244/04)