אחריותו האישית של כונס

שופט בית משפט השלום, ד"ר עדי אזר, קבע שבשלב הרשות להגן אין לשלול על הסף את הטענה העובדתית של המשיב. כן נקבע, שקיימת אפשרות שהנזקים שגרם הכונס בהליך מימוש הנכסים מטעם ולטובת הבנק (אם אמנם יוכחו), ישמשו טענת קיזוז טובה בידי המשיב.

קביעה זו של השופט אזר סטתה מההלכה המסורתית שראתה בכונס הנכסים "קצין בית משפט". השופט אזר הסתמך על הפסיקה העדכנית, ממנה הקיש שהיותו של הכונס "קצין בית משפט" איננה מהווה עוד הגנה טובה מפני תביעה.

על פסיקה זו הוגש ערעור, שנדחה ע"י שופטת בית המשפט המחוזי בת"א שרה דותן. לגישתה, "לנוכח השינויים שחלו בגישת בתי המשפט ככל שהדבר נוגע ליחסים בין הבנק ללקוחותיו, מחד גיסא, ולנטייה הגוברת להטיל אחריות על רשויות שונות למעשי העוולה שבעבר לא היו בני תביעה, מאידך גיסא, הטענה לפיה כונס הנכסים פעל כקצין בית המשפט, אינה מהווה הגנה מוחלטת כנגד טענות החייב ביחס לתפקודו".

ההרחבה אליה מתייחסת השופטת נוגעת לפסיקה שקבעה כי למרות שראש ההוצל"פ נהנה מחסינות שיפוטית, אין זו מונעת הגשת תביעה כנגד המדינה מכוח אחריותה השילוחית. כן נפסק, (בפרשת סחר ושירותי ים), שנפגע מהליך שיפוטי עשוי למצוא תקנה כנגד יריבו במסגרת עוולת הרשלנות.

לפיכך, ומכח הנטייה להרחיב על סיטואציות דומות את עוולת הרשלנות, אין סיבה לחסום את דרכו של המשיב לנסות ולהוכיח את אחריותו של הבנק למחדליו הנטענים של הכונס, במיוחד משזוכרים כי הכונס מונה לבקשת הבנק.

בית משפט מפעיל את סמכויות הפיקוח הנתונות לו על הכונס, אך יש לזכור שהוא עושה כן על פי החומר המובא בפניו על ידי הכונס והצדדים המעוניינים. וכשם שהוכרה חבותו של מתדיין שגרם נזק בבקשת עיקול מוגזמת, אין מניעה לבחון את מעשי הכונס והנושים במבחנים דומים.

(ע"א מחוזי ת"א 1871/03 בל"ל נ. בן אהרון, פס"ד מיום 29.3.04. השופטת שרה דותן)