הוגש כתב האישום נגד קרטל הגז: החברות חילקו ביניהן לקוחות

שופטת בג"ץ, מרים נאור, דחתה ערב החג בקשה של ישראל אנגל למנוע הגשת כתב אישום נגדו בטענה להשתתפותו בקרטל. באותה עת היה אנגל חשב חברת סופרגז ומנהל הרכש שלה, ולאחר מכן כיהן כמנהל אגף הסחר בחברה.

מכתב האישום שהוגש היום מתברר, כי שטרום מייחס לנאשמים, לכאורה, הקמת קרטל באמצעות הסדרים כובלים לא חוקיים, בשנים 1994-1997.

לטענת שטרום, החברות ומנהליהן יצרו הסדרים כובלים בחלוקת לקוחות. במסגרת זאת נמנעו מתחרות על לקוחות קיימים שצרכו גז של חברה אחרת, שהיתה שותפה להסכמות.

כן חילקו את הלקוחות החדשים שטרם צרכו גז, בין החברות שהיו שותפות להסכמות, ונמנעו ממתן הטבות ללקוחות. זאת, על-מנת להפחית את התחרות ביניהן. ההסדרים יושמו באיזורים שונים בארץ באמצעות חלוקת לקוחות בין הנציגים המקומיים של החברות.

כן נטען, שהמעורבים ניסו להגיע להסדרים דומים עם חברה שפעלה באיזור ירושלים בשם גזקל. נציגי החברה סירבו להצטרף להסדר.

כתב האישום מכיל שלושה אישומים. האישום הראשון מתייחס לגז בתחום הביתי.

על-פי אישום זה, הסכימו כל הנאשמים, חוץ מאריה שטקל מחברת אמישראגז, להימנע מתחרות על אספקת גז ליחידות דיור קיימות שצרכו גז של חברה אחרת.

הצדדים והנציגים המקומיים החליטו לחלק בין החברות את אספקת הגז ללקוחות חדשים באמצעות הסכמה בין הצדדים. בהסכמה זו נקבע איזו חברה או נציג מקומי יתקשרו עם איזה קבלן, בהתאם למפתח החוזי שנקבע ביניהם.

עוד נקבע, כי לא יינתנו לקבלני בניין הטבות תמורת הזכות לספק גז לדיירים בבניינים שהם בונים, כגון תשלום כספי וציוד.

מכתב האישום מתברר עוד, כי ההסכמות כללו מתן נתח גדול של לקוחות לחברות החדשות. זאת, בתמורה להפחתת פעילותן התחרותית כנגד החברות השותפות להסכמות.

נטען, כי הנציגים המקומיים קיימו סיורים משותפים, לאיתור יחידות דיור חדשות הנבנות באיזוריהם. לאחר מכן קיימו ישיבות משותפות, לעיתים בשיתוף עם נציגים מההנהלות הארציות, שבהן ישבו את המחלוקות ביניהן.

האישום השני, מתייחס לתחום המסחרי התעשייתי. גם כאן נקבע, כי החברות ונציגיהן יימנעו מתחרות על לקוחות קיימים הצורכים גז של חברה אחרת. החברות גם חילקו ביניהן את הלקוחות החדשים.

האישום השלישי, מתייחס לכל הנאשמים, חוץ מלאריה שטקל. האישום מתייחס לצריכה הגבוהה של גז להסקה באיזור ירושלים. באותה עת פעלה בירושלים חברת מקומית, בשם גזקל. חברה זו התחרתה בנציגים המקומיים באמצעות הורדת מחירים.

בשנים 1994-1996 נפגשו נציגי החברות עם אורי קיסין, הבעלים של חברת גזקל, ובנו עופר קיסין, והציעו להם נתח של 10% מהלקוחות ביחידות הדיור החדשות באיזור ירושלים. זאת, תמורת הפסקת התחרות בלקוחות ביחידות דיור קיימות, והעלאת המחיר של גזקל. נציגי גזקל סירבו להצעות.

זו רשימת הנאשמים כפי שהם מופיעים בכתב האישום:

פזגז. מנהל השיווק, פנחס בידרמן, ומתחילת 1997 - מנכ"ל החברה; מנהל המכירות, יואב זכאי; המנכ"ל ב-1994-1996, מרדכי (מודי) בן-ש"ך.

אמישראגז. הסמנכ"ל, אייזק מוצ`ניק; מנהל השיווק, שמעון הורוביץ; מנהל האגף המסחרי, אריה שטקל; מנכ"ל החברה, רפאל פרדיס.

סופרגז. מנהל השיווק, משה אולדק; ראש ענף המכירות ואיש השיווק בדרום, רוני רותם; חשב החברה ומנהל הרכש שלה בעבר, ישראל אנגל; מנכ"ל החברה עד 1997, צבי תגר.

דורגז. בעל השליטה, שמואל דנקנר; יו"ר ההנהלה עד 1996, דוד שזר; המנכ"ל, צבי מור; האחראי על המכירות למגזר הביתי, גדעון בנסקי.

בעתירה טוען אנגל באמצעות עוה"ד ניב זקלר ועופר ארגוב, כי יש למנוע את הגשת כתב האישום נגדו, עד להשלמת החקירה בעניינו ועריכת עימות בין עדי התביעה, אורי ועופר קיסין.

לטענת אנגל, כתב האישום נסמך על שיקולים זרים. לטענתו, בשימוע שנערך לו הצהיר שטרום, כי יהיה מוכן שלא להגיש כתב אישום נגדו, ובלבד שנאשמים אחרים מסופרגז יודו בעבירות. עוד נטען, כי איסוף הראיות היה לקוי. (בג"ץ 3438/0).