הקרב על ארבל

אחרי ימים של מגעים נמרצים בין חברי הוועדה נראה כי תיבחר מחר נבחרת צפויה ושמרנית הכוללת את היועץ המשפטי לממשלה בדימוס, אליקים רובינשטיין, את פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, ואת השופטים המחוזיים המכהנים כיום במינוי בפועל בעליון: אסתר חיות וסלים ג'ובראן. כל הארבעה הם מי שסומנו מראש על ידי שר המשפטים ושופטי בית המשפט העליון בראשות נשיאם. בעוד שלגבי רובינשטיין, חיות וג'ובראן הסתמן כבר מזמן רוב תומכים הרי שלגבי ארבל התנהל מאבק של ממש עד הרגע האחרון.

על פי מצב הדברים נכון לשעת כתיבת שורות אלו נראה כי המהלכים השונים לעקיפת רצונם של נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים נכשלו. האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים (שלושת הפוליטיקאים - בני אלון, דליה איציק ושאול יהלום - ושני נציגי לשכת עורכי הדין - יורי גיא רון ובני לוינבוק) התפצלה ואינה פועלת בתיאום.

1. ביניש מערפלת

ושוב, כמו בסבב המינויים הקודם בעליון, מתמקדת תשומת הלב הציבורית בשופטת בית המשפט העליון, דורית ביניש. ביניש העבירה את הימים האחרונים בסירוב עקשני להתייחס פומבית לשאלת התנהלותה העתידית בעת ההצבעה על מועמדותה של חברתה, פרקליטת המדינה, עדנה ארבל. בתוך בית המשפט כבר ידעו כי ביניש החליטה להימנע מהצבעה. מידע ברוח זה הועבר גם לשר ופורסמה בכלי התקשורת. ורק ביניש בשלה. עוד הבוקר הודיעה באמצעות דוברת בתי המשפט כי הפרסומים בכלי התקשורת באשר להימנעותה העתידית אינם על דעתה וכי היא עצמה "טרם הודיעה, בעל פה או בכתב, אם תשתתף או לא תשתתף בהצבעה בעניינה של הגברת ארבל. ההודעה על כך תימסר רק לוועדה לבחירת שופטים ולא לכלי התקשורת".

למה להתעקש כל כך על ערפול? מדוע לחכות עד הרגע האחרון עם ההודעה הרשמית והמחייבת אם כן תצביע או לא תצביע? בסביבה של ביניש אומרים שיותר מכל דבר אחר ביניש לא מוכנה להצטייר כמי שנכנעת ללחצים פוליטיים של מתנגדיה של ארבל, המאיימים בבג"ץ נגדה אם תשתתף בהצבעה. לפי הגישה הזו ביניש מעדיפה לחכות לדיון בוועדה מתוך תקווה שלארבל יהיה שם רוב משמעותי, מה שיהפוך את שאלת הצבעתה היא לבלתי רלוונטית.

הערכה רווחת אחרת מייחסת את הערפול של ביניש לסימן השאלה המתנדנד מעל מועמדותה של ארבל. ביניש, נושאת ונותנת מיומנת ומתוחכמת, יודעת שמרגע שהימנעותה תהיה עובדה מוגמרת ובלתי הפיכה המחיר יעלה: כלומר גיוס הקולות לארבל יהפוך קשה יותר והלחץ של מתנגדי ארבל יתחזק.

מלכתחילה היו בוועדה לבחירת שופטים שני מוקדים בעייתיים מבחינתה של ארבל. הפוליטיקאים מצד אחד, וחברי לשכת עורכי הדין מצד שני. לכל אחד מהם היו סיבות משלו ומועמד חלופי משלו. הפוליטיקאים אלון ויהלום מתנגדים לארבל התנגדות אישית נמרצת. הם רוצים את הפרופ' שלום לרנר. דליה איציק שידרה חוסר התלהבות למינויה של ארבל כמו לזה של רובינשטיין. לוינבוק תמך בשופטת המחוזית, הילה גרסטל (שהסירה בינתיים את מועמדותה לסיבוב הנוכחי) וביקש לראות מינוי של עורך דין מהשוק הפרטי. עמדתו בעניין ארבל אינה ידועה. גיא רון תמך גם הוא בגרסטל ועודו תומך בפרופ' רות גביזון. מינויה של גביזון, מבחינתו של גיא רון, הוא פרס ניחומים. למעשה הוא דוחף כבר כמה שנים את מועמדותו של הפרופסור מרדכי קרמניצר. אבל נשיא בית המשפט העליון ברק אינו תומך במהלך, וגיא רון לא הצליח לצרף אליו עוד שני תומכים מבין חברי הוועדה שיאפשרו לו להוסיף את שמו של קרמניצר לרשימת המועמדים. הוא העביר תמיכתו לגביזון.

גיא רון לא הביע בעבר התנגדות למינויה של ארבל, אלא דווקא לזה של רובינשטיין. אלא שגיא רון הדגיש לא אחת כי לא יסכים להוות חותמת גומי להחלטת שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון וכי אם המערכת לא תגלה נכונות להתחשב בדעתם של החברים האחרים בוועדה ינקוט בצעדי מחאה. החשש במחנה ארבל היה אפוא שדווקא המקרה שלה ישמש כמחאה לדוגמא.

במצב הדברים הזה וכדי שמועמדותה של ארבל תעבור גם ללא הקול של ביניש, צריך היה לגייס לטובתה עוד שני קולות מהמחנה האופוזיציוני. מטבע הדברים היה ברור שאלון ויהלום אבודים. נשארו אפוא איציק, לוינבוק וגיא רון.

2. ארבל כקונטרה לרובינשטיין

ספק אם ארבל תאהב את זה, אבל בסופו של דבר נראה שאת המינוי שלה היא תהיה חייבת דווקא לאליקים רובינשטיין. הנימוק שבעזרתו נדחפה מועמדותה של ארבל - קודם בפורום שופטי העליון ואחר כך אצל חברי הוועדה לבחירת שופטים - התמקד בקו הזה שעל פיו מינויו של רובינשטיין ודחייתה של ארבל מהווה אמירה ציבורית חמורה, נקיטת עמדה כנגד המאבק בשלטון החוק והענקת ניצחון מוראלי מסוכן לקבוצת אפל ותומכיה.

אם ממנים את רובינשטיין, על פי התפישה הזו, אי אפשר שלא למנות גם את ארבל כדי לא לשדר ציבורית שבית המשפט העליון תומך בעמדתו של רובינשטיין בפרשת מזרחי ומעניש את ארבל על עמדותיה הבלתי מתפשרות.

על דליה איציק זה עבד. היא הודיעה כי תצביע בעד ארבל כדי לאזן את רובינשטיין. מהרבה בחינות, צריך לומר, יש בעמדה הזו היתממות: אם עמדותיו של רובינשטיין בעניין שלטון החוק אינן כאלה שבית המשפט העליון מסוגל לעכל - לא צריך למנות אותו. למנות אותו ולמהול אותו בארבל זו מדיניות משונה: מישהו מבטיח שרובינשטיין וארבל יישבו יחד בכל הרכב פלילי כדי לאזן זה את זה? ומה יקרה בתיקים שבהם יישב רובינשטיין ללא ארבל?

3. דיל או תרגיל תקשורתי?

אחרי ההצהרה של דליה איציק נותר צורך בקול אחד נוסף שיתמוך בארבל. בראשית השבוע פורסם בכלי התקשורת שאחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה, עו"ד יורי גיא רון, הודיע כי יתמוך בארבל. על פי הפרסומים תמיכתו באה לאחר שביניש הציעה לו דיל שאי אפשר לסרב לו: גיא רון יצביע עבור ארבל, היא תדאג למינויו של הפרופ' קרמניצר באחד הסיבובים הבאים.

ביניש הכחישה את הדיל הזה רשמית. אחרי פרשת נילי כהן ביניש לא תסכים להצטייר שוב ציבורית כמי שבוחשת על דעת עצמה בתחום המינויים. לא היה שום דיל, הודיעה אם כן אמש דוברת בתי המשפט, עו"ד תמר פול כהן. "השופטת ביניש לא יזמה שום שיחה עם איש מחברי הוועדה בעניינה של ארבל וממילא לא היתה כל הבנה מוקדמת עם מי מחברי הוועדה שהוא יצביע לארבל וביניש בתמורה תתמוך במועמדות עתידית של מועמד אחר".

אם לא היה דיל אז מה כן היה? ביניש, מסתבר, אכן תומכת במועמדותו של קרמניצר לעליון. להבדיל מברק היא חשבה שמדובר במועמד מתאים חרף התבטאויותיו הפומביות. ביניש לא מסתירה את עמדתה זו.

לא מפני חבריה לבית המשפט העליון וגם לא מפני חברי הוועדה לבחירת שופטים. כולל גיא רון. האם היתה אפוא הבנה, להבדיל מדיל, שאם גיא רון לא ישבור את הכלים ויכפה על בית המשפט העליון מועמד שאין הוא חפץ בו תצביע ביניש בעד קרמניצר? "לא", אומר מקורב לביניש. "ביניש סבורה שקרמניצר מתאים ללא שום קשר להצבעה בעניין ארבל. זה לא כרוך ולא הוזכר בנשימה אחת או בכפיפה. אם גיא רון מצא לנכון לומר שהוא החליט לתמוך במועמדי השופטים מתוך שהוא מקווה שיהיה שיתוף פעולה גם בעתיד, זה עניינו. לא היתה הבטחה, דיל או אמירה שכרכה את הצבעתו בסבב הנוכחי עם מינוי עתידי. שמו של קרמניצר לא עלה בשיחה שבה הודיע גיא רון על הצבעתו בעד ארבל".

את תגובתו של עו"ד גיא רון לא ניתן היה להשיג.

4. איך יצביעו

אתמול בבוקר הודיע שר המשפטים רשמית מה יהיו סדרי ההצבעה בישיבה מחר. בעבר היו מקרים שבהם העלה יו"ר הוועדה, שר המשפטים, שם אחר שם להצבעה ידנית. מטבע הדברים הועלו ראשונים השמות המקובלים על השר ועל נשיא בית המשפט העליון. מטבע הדברים הם גם זכו לרוב - אם באופן מיידי ואם לאחר ויכוח. כך קרה שבסופו של דבר לא הועלו המועמדים האחרים ולו לדיון, שלא לדבר על הצבעה.

לפיד לא ילך בדרך הזו. מלשכתו הודע כי השר יעלה את שמות המועמדים בזה אחר זה על פי סדר אלפביתי. מה שאומר שארבל תפתח ורובינשטיין יסגור. לגבי כל אחד ואחד מהמועמדים יתנהל דיון. בסופו של דיון תתקיים הצבעה. כל אחד מחברי הוועדה יהיה זכאי להצביע בעד מועמד המתאים לדעתו להתמנות לבית המשפט העליון - ללא הגבלה על מספר ההצבעות. בסופו של הליך ההצבעה יעברו כל המועמדים שיקבלו רוב קולות מבין חברי הוועדה הנוכחים לשלב השני ויעמדו להצבעה נוספת. הארבעה שיקבלו את רוב הקולות יזכו בכסא הנכסף.

במצב הדברים הצפוי מחר, כשעל הפרק נמצאים באופן חסר תקדים למעלה מעשרה מועמדים פירושו של דבר, כנראה, דיון ארוך וסוער במיוחד. *