טוב מקודמיו

המימרה "יפתח בדורו כמשה בדורו", שבמסכת ראש השנה, היא רב משמעית. משמעות אחת של המימרה איננה מחמיאה לבן הדור החדש שעליו מוסב הביטוי. אמנם, משנתמנה פרנס על הציבור "הריהו כאביר שבאבירים", כפי שמסבירה הבריתא שם, שכן התפקיד יוצר את האיש ואת המעמד שיש לייחס לו, ולא השיפוט הבין-דורי של איכותו הסגולית; אך בסופו של דבר, הוא נותר בעינינו בן אישה זונה וראש לגדוד של "אנשים ריקים".

משמעות שניה היא שמסקנות השיפוט הבין-דורי הן מטעות באופן שיטתי. כל שיפוט בין-דורי נופל קרבן לנטייתנו הפסיכולוגית להעריץ את הרחוק מאתנו בזמן, שבגללה אמר קהלת: "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה".

יתכן שהנטייה שלי לדעה השנייה קשורה לא מעט בכך שגם אני וחברי באקדמיה חשופים לשיפוט מסוג זה כל הזמן. היכן הוא דור הנפילים של אנשי הרוח הגדולים שישבו באוניברסיטאות? - שואלים אותנו כל הזמן. כיצד הם הוחלפו בחבורת חוקרים מנותקים ונטולי נשמה יתירה? תחושתי שלי היא שדור החוקרים הנוכחי הוא טוב בהרבה מקודמיו: הוא משכיל יותר (בהשכלה תחומית וכללית כאחד), פורה יותר, מגוון יותר ומתוחכם בהרבה. אך ההשוואה עושה לו עוול.

ראשית, היא משווה בין המעטים הבולטים בדורם שהשתמרו בזיכרוננו עם הממוצע של בני דורנו. שנית, היא משווה בין אנשים שסיימו קריירה מלאה לבין אנשים בחצי הדרך. שלישית, ככל שהיכרותנו את האנשים קרובה יותר, וככל שיחסינו אליהם שוויוניים יותר, אנו מתקשים לרחוש להם כבוד. זוהי הסיבה לאמרתו של סמואל ג'ונסון כי ההערצה מתחילה היכן שההיכרות נפסקת. ורביעית, התשתית הסוציולוגית והתרבותית הנוכחית שלנו איננה מעודדת התפעלות ממורים, מדינאים, שופטים וקצינים, וטוב שכך.

אמנם, קשה לרחוש לשופט המוכר לך באופן אישי אותה מידה של הערצה שרחשת בצעירותך לאלו שהכרת מדפי הפד"י בלבד. זה שהופעת באולמו בהיותו שופט שלום, שפעם התלבטת לרגע האם לתקן בנימוס טעות לשונית שנתפס לה, זה שהעיתון העוטף את הדגים של אתמול מתווכח עם החלטותיו או לועג להן.

היות שעדיין לא הגעתי לכך שבני גילי מועמדים למשרה שיפוטית בבית המשפט העליון, אני צופה שבעוד שנים הבעיה הזאת אך תחמיר ותלך. ברם, בראייה אובייקטיבית יש להודות כי הדורות הקודמים של שופטים ניחנו בפחות השכלה פורמלית בממוצע, כתבו פחות והיו צריכים להתמודד בביקורת מועטה יותר.

רבים מן הציטטות רבות ההוד וההשראה המופיעות בפסקי הדין שלהם היו קלישאות ממוחזרות, לעתים תלושות מהקשרן, ולא תמיד התרשמנו מבהירות המחשבה המשפטית שלהם. הדור לא פחת והלך.

בשנים האחרונות הרימו עורכי הדין הפעילים וחלק מדעת הקהל קול צעקה על הפיכתו של בית המשפט לתיאורטי מדי, על יומרתו לשמש מורה הדור בשאלות של מוסר וסגנון תרבותי, על חוסר התעניינותו בהוויה היומיומית של ערעורים אזרחיים ופליליים, ועל מיעוטם של אנשי עבודה יעילים בקרב השופטים, הנכונים לחסל את התור הענק של התיקים הממתינים לבירור.

והנה, משהוועדה לבחירת שופטים נענית לקריאה וממנה שופטים יעילים ומשרתי ציבור מנוסים נשמעת תלונה מרה על החוסר בעומק תרבותי ובהדרת כבוד. קשה מאד לרצות את דעת הקהל.

איננו צופה כי המחלוקת הפוליטית סביב מעמדו של בית המשפט העליון תיעלם במהרה. לצערי, השאלה נותרה כמחלוקת חריפה ובלתי-פתורה. אך שאלת איכותם של השופטים ביחס לאלו שקדמו להם נראית לי רצינית פחות. כשוך המהומה סביב הליך המינויים האחרון, אינני צופה כי השאלה הזאת תוסיף להטריד אותנו.

אמנם, הייתי שמח אם המינויים הבאים יחזקו בבית המשפט העליון את משקלם הסגולי של בעלי רקע חוץ-שיפוטי, בעלי עומק תרבותי ומטען חברתי ומקצועי, אך בכך אין כל חידוש. בית המשפט של היום איננו איכותי פחות, ובודאי איננו מגוון פחות מבחינה תרבותית מאלו שקדמו לו.