לא מחפשים כוכבים גדולים, לא זאבים בודדים

בעוד שבועיים בדיוק יושבעו שופטי העליון החדשים לתפקידם. זה כנראה יהיה פרק הזמן שבו תעסוק התקשורת כולה בריטואל הבלתי נמנע שעיקרו: אז איזה מין בית משפט עליון חדש הורכב לנו. יעיל? אקטיביסטי? ליברלי? שמרני? ביומיים שחלפו מאז ישיבתה האחרונה של הוועדה לבחירת שופטים כבר ניתן היה להבחין בניצני הפרשנויות הללו. הן הכתירו את בית המשפט החדש כאקטיביסט מצד אחד אבל בלתי יעיל מצד שני.

יכול להיות שבית המשפט העליון, על שופטיו החדשים, יהלום את האפיונים המיוחסים לו. אבל האמת היא שבכל מה שקשור למינוי שופטים בכלל ושופטי עליון בפרט, קשה מאוד להעריך מראש מה יצמח ממינוי חדש. ההיסטוריה המשפטית הישראלית כבר ניפקה לא מעט דוגמאות שבהן פיתחו שופטים חדשים בבית המשפט העליון אישיות שיפוטית חדשה ומפתיעה.

כל מי שמבכה את פרישתם של שופטים כמו תאודור אור ודליה דורנר, ומתלונן כי המינויים החדשים לא נוצקו מהחומר של קודמיהם, צריך לחזור ולדפדף במה שנכתב על השניים הללו כשמונו לפני למעלה מעשור. אף אחד מהם לא התקבל בעליון בתשואות תקשורתיות. דורנר נתפשה כשופטת יעילה אבל נוקשה ופרו תביעתית. כן, כן ממש כך.

אור נתפש כבן טיפוחיו של שמגר, שופט אפור ויעיל, מומחה במשפט האזרחי, שהערך המוסף העיקרי של מינויו יוחס להיותו שופט פריפריה. המסר, כתבו העיתונים, הוא שגם שופטי פריפריה, להבדיל מאלו המכהנים במרכז, יכולים להגיע לעליון.

היום כבר כולם יודעים שאור ודורנר צמחו להיות שופטי עליון מובילים. האם גם בין ארבעת המינויים החדשים יהיו מי שייחשבו לבולטים שבשופטי העשור הבא? יתכן. האמת המביכה היא שאין לדעת. אי אפשר לדעת כמה יעילים יהיו, אי אפשר לדעת איזו השקפת עולם שיפוטית יגבשו על יסוד הידע השיפוטי שהם מביאים איתם, אי אפשר לדעת איזו אישיות שיפוטית תצמח מהם: האם יהפכו להיות טכנוקרטים המחילים את הידע שלהם על מקרים הבאים בפניהם כמו חלק מחבריהם, או שמא יצליחו להתעלות לדרגת סמן ערכי שיפוטי כמו חלק אחר של שופטי העליון.

על הרקע הזה ברור מדוע סבב המינויים הנוכחי, כמו כל קודמיו, לא יכול להפוך כלי לאפיונו של בית המשפט העליון העתידי. מה שכן אפשר וכדאי ללמוד ממנו הוא על בית המשפט הקיים. שופטי עליון חדשים מתמנים מאז ומתמיד על פי החלטת חבר השופטים המכהנים.

בחירתם זו, בעיקר כאשר מדובר בצבר מינויים, מלמדת לא מעט על סדר העדיפויות של בית המשפט המכהן כיום. ודווקא בתחום הזה מספק סבב המינויים החדש כמה תובנות: השופטים מחפשים קודם כל קולגות עם ידע שיפוטי מוכח (כל הארבעה שמונו כיהנו בעבר כשופטים מחוזיים), שיוכלו להשתלב בעבודה השיפוטית מיד, ללא תקופות הסתגלות ולימוד שיחייבו הכבדה זמנית של נטל העבודה על החברים הוותיקים.

זו הסיבה שעורכי דין פרטיים אאוט, וכנ"ל אקדמאים. אבל זה לא הכל. השופטים, מסתבר, לא מחפשים כוכבים גדולים, לא זאבים בודדים, לא אופוזיציה מאתגרת. לא קרמניצר, לא נילי כהן, בטח לא גביזון. בית המשפט העליון הנוכחי לא מחפש קולגות עם אגו גדול אלא עם כישורים חברתיים ויכולת השתלבות ארגונית מוכחת.

לפיד שבר את מחסום הסודיות

התפלגות ההצבעה בישיבה האחרונה של הוועדה לבחירת שופטים העלתה לדיון חוזר את התנהלות הפוליטיקאים בסיטואציה הרגישה של מינוי שופטים חדשים. מי שספג את מרבית האש הוא ח"כ שאול יהלום, שטרם הישיבה התנגד בנחישות פומבית למינויה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל אך במהלך הישיבה, משהובטח לו כי מועמדתו שלו, השופטת המחוזית דבורה ברלינר, תמונה במינוי זמני בסבב הבא, הסיר את התנגדותו והצטרף בספין מביך לתומכיה של ארבל.

אלא שהילולת ההתנפלות על יהלום קיבעה מבלי משים סדר חדש: שר המשפטים יוסף לפיד התראיין בסיומה של ישיבת הוועדה לבחירת שופטים ודיווח בשידור טלוויזיוני מה היו תוצאות ההצבעה. לפיד הודיע כי כל המועמדים נבחרו פה אחד למעט המועמדת עדנה ארבל שזכתה לתמיכה של כל חברי הוועדה, למעט השר בני אלון.

הדיווח הזה של לפיד, שנתן את האות להתנפלות על יהלום, מהווה שבירת מחסום הסודיות האחרון של הוועדה לבחירת שופטים. תהליך השקיפות ההדרגתי שעברה הוועדה הולך ומגיע אל סיומו: מעתה גם התפלגות קולות המצביעים, על שמותיהם, היא עניין לפרסום רשמי. לפיד, שלא התאפק הפעם, לא יוכל לסרב למסור את המידע הזה בעתיד.

המפסידה הגדולה בסבב הנוכחי

ספק רב אם ח"כ יהלום התכוון לכך אבל השריר שעשה בעניינה של ארבל אילץ את המערכת לגלות כבר עתה מי יהיה המפסיד הגדול של סבב המינויים הנוכחי: השופטת המחוזית הילה גרסטל מתל אביב. גרסטל, יחד עם השופטת ברלינר, נחשבת כבר זמן רב למועמדת בטוחה למינוי בפועל בעליון. אלא שהקולגה אסתר חיות הקדימה אותה בסבב הקודם.

בסבב הנוכחי לא הועלה שמה של גרסטל כמועמדת על ידי השופטים ושר המשפטים. מי שהעלו את שמה היו הפוליטיקאים ונציגי לשכת עורכי הדין. הם גם העלו את שמה של ברלינר. גרסטל החליטה להסיר את מועמדותה לסבב הנוכחי בשל מה שהוגדר כסיבות משפחתיות ופורשן כחוסר רצון להתמנות על אפם וחמתם של שופטי העליון. ברלינר, שופטת מוערכת מאוד יש לומר, נשארה במשחק על תקן מועמדותו של שאול יהלום. היא שזכתה במינוי בפועל בעוד שישה חודשים.

ההודעה המוקדמת על הבחירה העתידית בברלינר נובעת כנראה גם מהלחץ של יהלום אבל קשורה ללא שום ספק לפרסומים שליוו את פרישתה של גרסטל מהמירוץ. בפרסומים הללו נאמר שהחלטתה לפרוש נובעת מהבטחה שקיבלה ועל פיה תמונה היא למינוי הזמני הבא בעליון. בצמרת מערכת המשפט לא אהבו את הפרסומים הללו למרות שהערכה הרווחת אינה מייחסת אותם לגרסטל דווקא אלא לאחד מתומכיה.

במערכת המשפט העריכו שהפרסומים נועדו לחשק את שופטי העליון למינויה העתידי של גרסטל והיו נחושים שלא להראות כמי שנכנעים ללחץ. כל כך היו נחושים שלא להצטייר כמי שנכנעים לתומכיה של גרסטל עד שעשו דיל עם יהלום המציג אותם כמי שנכנעים לתומכיה של ברלינר.