רובינשטיין, ארבל והאזנות

ביום חמישי האחרון, לאחר מהומה שדומה כי טרם נראתה במקומותינו בנושא, החליטה הוועדה למינוי שופטים למנות ארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון. מועמדותה של השופטת (לשעבר פרקליטת המדינה) עדנה ארבל זכתה לקיתונות של ביקורת, אישית ומקצועית. לרשימה זו אין עניין לעסוק באותה מהומה, שטרם שככה ושיש להניח כי הדיה יישמעו גם בעתיד.

שניים מהשופטים החדשים שמונו הם עדנה ארבל, ששימשה בשנים האחרונות כפרקליטת המדינה, בחסותו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין (פרקליט המדינה הינו, לצורך העניין, מספר שניים של היועץ), שגם הוא מונה כשופט של בית המשפט העליון.

בשלהי כהונתו של היועץ רובינשטיין, בסוף חודש אוקטובר 03', פרצה מחלוקת חריפה ויוצאת דופן מסוגה בין היועץ רובינשטיין לבין הפרקליטה ארבל, על רקע מה שנודע כ"פרשת מזרחי". רובינשטיין, כזכור, החליט לנקוט כנגד ניצב משה מזרחי מסקנות פיקודיות מינהליות "עד כדי סיום התפקיד", בכפוף לשימוע שייערך לו.

פרקליטת המדינה (בתמיכה פרקליטות נוספות העובדות לצידה) נחלצה להגנתו של מזרחי, מבלי להירתע מהחיכוך הישיר שנוצר בינה לבין הממונה עליה, היועץ רובינשטיין. ועל מה יצא קיצפו של היועץ? על היקף ואופני ביצוע האזנות הסתר לאביגדור ליברמן, לדוד אפל ולמיכאל גורלובסקי. לא האישים האחרונים הם שהובילו למסקנות החמורות בדו"ח שפירסם היועץ, אלא הפגיעה החמורה בפרטיותם של רבים באמצעות האזנות סתר, שנערכו לכאורה בניצוחו של מזרחי.

והנה, יום אחד בלבד לפני כינוסה של הוועדה למינוי שופטים פירסם מבקר המדינה דו"ח ביקורת. האזנות הסתר שמבצעת המשטרה, תוך הפרה בוטה של פרטיותם של רבבות, "מככבות" בדו"ח. נרצה או לא נרצה, קשה לקרוא את הדו"ח ולא להיזכר באותה מחלוקת; נרצה או לא, קשה שלא לערוך השוואה בין הגישה שהנחתה את שני השופטים החדשים, היועץ רובינשטיין מזה, והפרקליטה ארבל מזה.

נזכיר שהיועץ נחרד בזמנו מהיקף ההאזנות, מעריכת תמלילים בניגוד לצווים שיפוטיים, מהאזנות לאישים פוליטיים, מדיווחים חלקיים ומטעים מצידו של מזרחי, ועוד.

בפרק 89 של הדו"ח שפירסם היועץ רובינשטיין קיימת התייחסות להנחייה שניתנה בהשראת מזרחי "לצלם את נשואי העיקוב בקטע אינטימי". הטענה הוכחשה, והיועץ החליט לבסוף ש"בהיעדר ראיות חד-משמעיות, אין מקום להליך בנושא זה, אך ההסברים דחוקים והדבר מעורר תהיות באשר למידת הרגישות, או ליתר דיוק היעדר הרגישות, לצנעת הפרט ללא כל צורך".

אלא שאז נזעקה הפרקליטות, ובראשה פרקליטת המדינה ארבל, להגן על מזרחי. כלי התקשורת מיהרו להתעלם מהמחלוקת המהותית שפילגה בין שתי הגישות. ההעדפה הושמה על שרטוט של מחלוקות על רקע פוליטי, מגזרי, ואחר. הכל, אך פחות מכך על המחלוקת העניינית-משפטית.

והנה, בא דו"ח מבקר המדינה ומלמדנו עד כמה צדקה עמדתו העובדתית, הערכית והמשפטית של רובינשטיין; ועד כמה עמדת הפרקליטות חטאה לאמת העובדתית והמשפטית. צריך להדגיש, דו"ח המבקר נמנע במכוון מלבחון את פרשת ההאזנות דלעיל (שנבדקת ע"י המחלקה לחקירות שוטרים). ואולם, אין בכך כלום.

ביקורתו מעידה על נורמות פסולות של הפרת זכויות אלמנטריות, המונית ופוגענית, באמצעות השימוש בהאזנות הסתר.

הדו"ח מדבר ב"שיעור קטן של האזנות שהשיגו את יעדן ביחידות המחוזיות העושות את מירב ההאזנות" (12.5%); על הפרת כללים חוקתיים, המחייבים עריכת תמלילים של האזנות באופן מצומצם ככל האפשר, בבחינת הרע במיעוטו; כמחצית מהתמלילים פגעו בפרטיות במידה העולה על הנדרש; "תומללו או תוקצרו שיחות חולין, שיחות שעסקו בנושאים אישיים או ביחסים אינטימיים, שיחות על מצבו הרפואי של הדובר ועוד". זוכרים את הערותיו של היועץ רובינשטיין אודות צילום נעקבים "בקטע אינטימי"?

כן עוסק דו"ח המבקר בהאזנות לשיחות חסויות (כגון, לעו"ד, לאישי ציבור), מבלי שנמצאו היתרים המתירים למשטרה להאזין; אי תיעוד השיקולים שהביאו להגשתן של בקשות להאזנת סתר (לבתי המשפט) מלכתחילה, עובדה המונעת כמובן ביקורת על צידקת הבקשות, ועוד.

היועץ רובינשטיין היטיב לקרוא את תמונת המצב בשטח עוד לפני חודשים רבים. מסקנותיו לא היו חמורות כלל ועיקר, לנוכח חומרת הפגיעה בפרטיותם של הנעקבים. התגייסותם של ראשי פרקליטות המדינה, ובראשם השופטת דהיום ארבל, להגן שם על מזרחי, ועל ההאזנות שבוצעו, מתגלה כיום, לאור ממצאי דו"ח המבקר, כמוטעית וכמטעה, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי.

יש לקוות שבעתיד, השופטת ארבל תנהג אחרת מכפי שנהגה הפרקליטה ארבל, בכל הנוגע להגנה על הפרטיות בכלל, ובמיוחד בקיצוץ החיוני של היקף האזנות הסתר הננקטות על ידי המשטרה, על כל הסוגיות הנלוות לכך.