שני מיליון מטיילים בתחומי הקו הירוק בפסח הלהיטו את יצריהם של כותבי הדעות
בעיתונים. אלה מיהרו לגזור מהבילוי המשפחתי בחג אמירה כוללת בדבר הבחירה הישראלית
בנורמליות. שלא כמתפקדי הליכוד, שהוכיחו שמעייניהם נתונים למקומות אחרים, הישראלים
ככלל, כך נטען, בחרו בנורמליזציה. היציאה לפארקים ולשמורות הטבע בשטחי גבולות
67' נמשלה לבחירה של הרוב בעד יציאה מעזה.
עתה, בחג השבועות, כשהיציאה לבילוי משפחתי עומדת מרחק מחזיק מפתחות ומשקפי
שמש מאיתנו, כדאי לבחון אתר מיוחד בנופש שלנו, או יותר נכון הכביש שנגיע דרכו
ממקום למקום. מי מאיתנו לא הספיק כבר לעצבן את רעייתו בקריאות התפעלות על איכויותיו
של כביש מספר 6? כולנו הרי מתלהבים מהנוף, מהעיצוב, מנוחות האחיזה של הכביש,
מכך שאין מהמורות, וגם, בואו נודה, מהשמועות שתוכנן בקנדה. במילה אחת - "אירופה!"
כביש 6, חוצה ישראל, הוא כביש אורך מהיר שמקביל לחומת ההפרדה. החומה, שזוכה
לתמיכת רוב הציבור הישראלי, מעוררת לעתים התנגדות פה ושם על רקע מיקום נקודתי
של התוואי, ואילו תוואי כביש 6 נראה טבעי לחלוטין. מנסיעה בכביש הזה ומהסתכלות
במפה אי אפשר שלא להרגיש שהמיזמים משיקים זה לזה ומזינים זה את זה.
זהירות, כרך-על!
בינואר האחרון פרסם פרופ' ג'ף הלפר, רכז הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, מאמר
שכותרתו "מטריצת השליטה". בין השאר הוא נדרש למשמעותו האסטרטגית של הכביש:
"כדי להבין את תפקידה של רשת הכבישים המהירים כחלק מתהליך הסיפוח, יש לבחון
את ההתפתחויות בגדה המערבית גם לאור תוכנית כביש חוצה ישראל האמביציוזית. כבר
בשנת 1977, עם תוכנית האב שלו עבור ההתנחלויות ועבור סיפוחה של הגדה המערבית,
הציג אריאל שרון את 'תוכנית שבעת הכוכבים', שעיקרה פיתוח אורבני ישראלי רציף
משני עבריו של הקו הירוק. כביש חוצה ישראל, המחובר לכבישים של התנחלויות הגדה
המערבית, יעביר את מרכז האוכלוסייה הישראלי מזרחה, בניסיון לעצב מחדש את תוואי
המדינה כולה".
לדברי הלפר, הכביש, שנמצא כולו בתוך הקו הירוק, בעצם משמש את שני צידיו של
הקו. זה לא "עוקף ישראל" - כביש טבעת לאורך גבול עתידי, אלא "חוצה ישראל" -
עמוד שידרה במרכז מדינת ישראל, המזין סיפוח של שטח בגדה המערבית. בנוסף לשאלה
את מי משרת הכביש - חוץ מבעלי כלי רכב אמידים שחיים ביישובי "איכות חיים" על
קו התפר - אפשר למצוא בקשר בין הגדר לכביש ביטוי לאינסטינקט התכנון הישראלי
שזיהה האדריכל שרון רוטברד. במאמרו "חומה ומגדל: התבנית של האדריכלות הישראלית",
שפרסם בקטלוג התערוכה "כיבוש אזרחי" (את קטלוג התערוכה צנזרה עמותת האדריכלים,
והוא יצא לאור לאחרונה באנגלית ובצרפתית בהוצאת בבל), תיאר רוטברד את האבטיפוס
של הבנייה הישראלית, הסובלת מפחד מהחוץ (חומה), אך מנסה תמיד לפקח עליו (מגדל).
"הדגם של קביעת עובדות בשטח בעזרת מכשיר תכנוני הוא דפוס קבוע כאן", אומר רוטברד.
"לוקחים את התכנון וחושבים שזה מה שיפתור את הבעיה. יש דמיון בין הגדר ובין
חומה ומגדל - שני הדברים מבוססים על פריסה של צריחים מחוברים במרחב".
במפגש בין החומה לכביש מצטלב עוד מאמר של רוטברד, שעיקרו תיאורה של "איילון
סיטי" - מטרופולין האוטוסטרדה וגורדי השחקים המשתרע מתל אביב עד פתח תקווה
ומונחה על פי ההיגיון של שלושת המ"מים, כפי שהוא מגדיר זאת: מכונית, מעלית
מזגן. "כוחות שונים מפעילים את הגדר ואת הכביש. מעבר לשאלה של כביש מופרט,
של כדאיות ההשקעה בהובלת רכבים פרטיים ושאלות של הפקעת קרקעות, הכביש עצמו
הוא פרטי, לא כמו 'איילון סיטי'. אבל אם החומה היא ביטוי לתבנית של חומה ומגדל,
אז הכביש בוודאי ממשיך כוחות שפועלים ב'איילון סיטי', ובראשם העדפה של רכבים
פרטיים. מדובר כאן בעודף תכנון שלא מסוגל לפתור את הבעיה הפוליטית. זה המשך
להפרזה בכוח שנותנים כאן למכשיר - אם זה גדר ואם זה כביש".
האדריכלים אייל ויצמן ורפי סגל, שאצרו את התערוכה "כיבוש אזרחי", פרסמו בקטלוג
את מאמרם "ההר", שתיאר את אופי השליטה של ההתנחלויות מגבוה. רוטברד מסביר שאם
מסתכלים על המציאות דרך התאוריה שלהם, הפרדה היא פשוט בלתי אפשרית. "זו פוליטיקה
של אנכיות. ויצמן וסגל ממפים שכבות. גם כשיש גדר והפרדה הכיבוש ממשיך במי התהום,
באוויר - מלמעלה ומלמטה" (את שני המאמרים אפשר למצוא בכתובת: http://www.babel.co.il/Default.asp).
זהירות, פירוור מזרחה!
נעמה נגר מארגנת פרויקט סיורים בחומה ובכביש. שנה מחייה היא השקיעה במאבק בכביש
חוצה ישראל. מבחינתה היה מדובר לא רק במאבק סביבתי, אלא גם חברתי ופוליטי.
"את כביש חוצה ישראל צריך להבין כפרויקט תשתית שמנסה לעודד פירוור מזרחה של
אוכלוסייה יהודית", היא אומרת. "הוא חלק ממערך של פרויקטים. ביניהם התכנון
של מודיעין בתור העיר הגדולה במדינה. יחד איתה גם אלעד, שוהם, הערים החדשות
שמתוכננות בוואדי ערה, יישובי הכוכבים. העניין הוא למחוק את הקו הירוק.
"פעם לקיבוצים מגל ומצר הייתה עיר אחת, ראש העין, והיא סבלה מכל הבעיות שמאפיינות
פריפריה - גישה, אבטלה. היא סבלה מהזנחה ברמות התכנון והפיתוח. ב-15 השנים
האחרונות ראש העין השתנתה. היום היא אחרת לגמרי. אזורי סחר בסגנון וול-מארט,
אזורי שעשועים, כמו פארק נחשונים, מרכזי קניות של קיבוץ עינת - כל אלה קשורים
בכביש הרוחב החדש".
- מה רע בזה? זה הפיתוח שמביא איתו הכביש החדש.
"כל כביש מגיע לא רק עם תחנות דלק וקניונים, אלא גם עם תוכניות פיתוח. מחלף
כפר קאסם, מחלף אדיר שמחבר את כביש 5, הוא בקנה מידה לוס אנג'לסי. מערכת הכבישים
הזאת יצרה כפילות. הגדר משלימה תשתיות אחרות שתוכננו קודם לכן, כמו כביש 6.
השאלה איננה רק כביש האורך, אלא גם כבישי הרוחב שמתחברים אליו משני צידיו.
המערכת הזאת, מטרתה אחת - לספח דה פקטו את גושי ההתנחלויות הגדולים: אריאל,
מעלה אדומים, גוש עציון, ואולי גם את הגוש שבדרום הר חברון ובצפון השומרון.
התשתיות שהושקעו בגדה - מערכת הכבישים שמשמשים רק יהודים, כביש המנהרות - יצרו
מצב שיהודי מגיע מתל אביב לאריאל ב-20 דקות בלי מחסום, חוץ משער הכניסה, ובלי
שום שלט שמסמן 'עברת את הקו הירוק' או 'זהירות, שטחים כבושים לפניך'. כבישי
האפרטהייד, כבישים שמאז הכיבוש מחדש של הגדה באפריל 2002 רק ליהודים מותר לנסוע
בהם, קשורים בכביש חוצה ישראל. כביש מספר 1 מחבר דרך מודיעין ונתב"ג לירושלים,
לאזור קלנדיה/עטרות, למעלה אדומים ואזור התעשייה שלו.
"השיטה הזאת מקרבת את הרחוק ומרחיקה את הקרוב, כי בין כפר לכפר בגדה התנועה
אורכת שעות. מסלפית לכפרים צפונית לכביש 5 צריך לעשות עיקוף על עיקוף על עיקוף
- מרחק של פחות מקילומטר בקו אווירי לוקח כמה שעות. הגדר - כולם אומרים ויודעים
- התוואי שלה הוא משיקולים גאו-פוליטיים. לשמור על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית.
אבל היום יש מיעוט יהודי בין הירדן לים. אם לא תספור את הישראלים שחיים בחו"ל,
מה שתמיד עושים כאן, וכן תספור את העובדים הזרים, תראה שיש מיעוט יהודי בין
הירדן לים. הכיבוש הוא בלתי הפיך בגלל התשתיות. אין אפשרות לשתי מדינות. בעצם
הגדר, שבאה לפתור את הבעיה - לתת גבולות למדינה יהודית דמוקרטית - עושה, במחיר
של בין 11 ל-13 מיליון שקל לקילומטר, את העבודה שההתנחלויות לא עשו. היא יותר
מהירה ולא צריך לחכות ליישב אנשים ולבנות יחידות דיור, ולהיות בפיקוח אמריקאי.
"אתה רואה שכבר עכשיו יש אצל הפלסטינים תביעה למדינה אחת לשני עמים. הם מבקשים
זכויות כאזרחים כי במציאות יש רק מדינה אחת. 20 מובלעות על 20 אחוז משטח הגדה
זה לא מדינה. זה כמו בית שמשכירים את החדרים לפלסטינים, אבל הפרוזדור שמחבר
ביניהם שייך לישראל. הגדר מספחת 80 אחוז מהבארות של ההר ומחריבה את הקשרים
החברתיים של חברה חקלאית באדמות הפוריות ביותר בגדה. אי אפשר להבין את התמונה
בלי לקשור את האלמנטים הכוללים - מחסומים, הגדר וכביש 6. המרכז החדש של מדינת
ישראל, שהוא יוצר, יפרוור את ישראל עוד יותר".
זהירות, תנועות אקולוגיות!
עוד נושא שהועלה בהקשר של היחסים בין הכביש לגדר הוא ההבדל בהתנגדות להם. אם
כביש 6 הוליד תנועות ירוקות רבות, הגדר הולידה תנועות שמאל. רענן בורל, מנהל
אגף שימור סביבה בחברה להגנת הטבע: "סביב כביש 6 נולדו הרבה מאוד ארגונים חדשים.
בשנות התשעים הייתה צמיחה אדירה של ארגונים סביבתיים. החברה תרמה לשינוי מדיניות
בתחילת שנות התשעים.
סביב בניית הכביש עלו שאלות של סדר עדיפויות לאומי - שאלות של הגנת הטבע, מדיניות
תחבורה, תנועה במכוניות פרטיות מול רכבת, בנייה של כביש אגרה פרטי, כביש של
עשירים - שאלות של צדק חלוקתי. הקמפיין נגד כביש 6 הוליד במידה מסוימת את הקמפיין
בעד הרכבת. ובאמת אנחנו רואים היום עלייה חסרת תקדים כמעט בהשקעה של המדינה
בבניית רכבת". - למה הארגונים הירוקים לא מצאו לנכון להתנגד לגדר? הרי ברור
שהיא חוצה מערכות אקולוגיות.
"השאלה היא באמת למה. בכינוס שלנו, של כל ארגוני הסביבה, כוח סביבתי, במרכז
דוהל בתל אביב, נדון בזה. ברור שיש כאן הקשר ביטחוני-פוליטי מובהק. אז שמים
על המאזניים את השאלה אם רוצים להיכנס לזה ולקחת צד". הכנס השנתי השישי של
ארגוני הסביבה יעסוק השנה בכוחה הציבורי והפוליטי של התנועה הסביבתית בישראל,
מידת השפעתה על מקבלי ההחלטות ויכולתה להביא לשינוי מדיניות. "בדרך כלל לא
מקבלים את ההמלצות שלנו", אומר בורל. "איפה אתה חי?! בעניין הגדר הקשיבו לנו
פה ושם. אי אפשר לתלות הכול בכביש 6 ובגדר. חוץ מהם, הייתה פעילות מאוד אינטנסיבית
של האדם שחיסל בתי גידול. בוא נהיה הגונים - גם בלי הגדר והכביש אפשר להראות
הרבה מאוד נזק. אבל זה נכון שנוצרה מערכת של 100 מטר רוחב - מהגדר במזרח ועד
הכביש במערב. אלה מערכות עורקיות שיוצרות חיץ בתוך מערכת אקולוגית קיימת".
- אתה חושב שבתוך האי הזה תיווצר מערכת אקולוגית חדשה?
"תראה, באזור קלקיליה זה מגיע לרוחב של 22 סנטימטר בלבד בין הגדר לכביש, אבל
נוצר חצי אי כזה. מתחת לכביש 6 שמו מעבירי מים ומעבירי בעלי חיים, אבל הגדר
נועדה למנוע כל מעבר. חלק מהמינים ייכחדו, ואחרים יתרבו וינצחו. מבחינת הגודל
של השטח, מדינת ישראל היא כולה שמורה במקום אחר".
שיקולים ביטחוניים ומדיניים קבעו תוואי של כבישים רבים. כביש הצפון 899 שינה
את התוואי בעקבות הנסיגה מלבנון. החברה התנגדה ולא התחשבו בה. עם זאת, בורל
לא מוצא דופי בתוואי של כביש 6 כשהוא לעצמו.
"כביש 6 לא חורג מהקו הירוק. הוא שם כי אין מקום אחר. אחרי כביש 4, חיפה-תל
אביב, סללו את כביש 2 ואחריו את איילון. עכשיו כביש 6. מערכת התכנון במדינה
היא מאוד רציונלית. אנחנו חברים במועצה הארצית ובוועדות המחוזיות כבר 30 שנה.
כבר יצאה חוות דעת שאומרת שאין מקום לעוד יישובים בישראל. אבל הקשר בין הון
ושלטון לאינטרסים אחרים גורם לדברים האלה".
זהירות, אין רוב!
באזורים מסוימים, כמו ליד קלקיליה וטול כרם, המרחק בין החומה לכביש 6 אינו
גדול מחצי מטר. ההרגשה היא של גדר שמאבטחת את הכביש. באזורים אחרים, שבהם הגדר
והחומה מתרחקים, נוצר אי שתחום ממזרח בגדר וממערב בכביש. יחידה אחת מבודדת
לאורך ארץ ישראל.
אשרף אבו מוך, רכז המדיה של הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, יליד בקה אל-גרבייה,
סובל מהגדר ומהכביש. הוא מסביר איך העיר הישראלית כלואה בין הגדר לחומה. "בקה
חסומה מכל הכיוונים. הצד המזרחי של בקה יושב על קו התפר - החומה יושבת על הגבול
שם. הכביש עובר מדרום מערב, וככה אין לנו לאן ללכת - לבקה-ג'ת אין לאן להתפתח".
גם הוא מסכים שהכביש נועד לספח עוד שטחים לישראל. "15 דקות בין מודיעין לתל
אביב מעודדות את תושבי המרכז לעבור לאווירה טיפל'ה כפרית. אבל למגזר הערבי
אין תוכניות מתאר מפורטות ואין פיתוח. מאחר שאדמות הופקעו לתוואי הכביש הוא
זיהם מי תהום, ויחד עם הגדר מכתר אותנו, הצפיפות עולה ואיתה הבנייה בלי אישורים.
אז נכנסים המשטרה והצבא, וזה חומר נפץ. כשבנו את כביש חוצה ישראל - חוט השידרה
של מדינת ישראל - כל אחד הבין שאין אפשרות שיהיו כאן שתי מדינות לשני עמים.
הגדר משלימה את המהלך. האדמות החקלאיות הפוריות ביותר בגדה נמצאות באזור הצפוני
והמערבי של השומרון. כל זה סופח יחד עם הגדר. זה כביש פוליטי גרידא שמטרתו
לספח אדמות. זה גטו. אני לא יודע אם זה מתוך מדיניות, אבל כל הרעיון של שתי
מדינות לשני עמים, הסיפור הזה נפל בגלל התנאים שנוצרו בשטח. על 20 אחוז מהשטח
הפלסטינים לא יכולים להקים מדינה, וכמובן כשלישראל יש שליטה טוטאלית על המשאבים".
המיזמים האדירים של החומה וכביש 6, נאמר עליהם שתרמו ליצירת מקומות עבודה.
כמו המוביל הארצי שחיבר את מדינת ישראל בימיה הראשונים למערכת מים אחת, כך
הכביש מחבר את מדינת ישראל היום למערכת כבישים אחת הכוללת את הכבישים בשטחים.
החברות הגדולות שמבצעות את עבודות הגדר, הבלוקים של שמונה מטרים של אקרשטיין
וציוד החישה של אלביט ודאי תורמים למשק הישראלי. סיור במפעל אקרשטיין היפה
בירוחם, שמייצר את החלק הדרומי של הגדר, הוא שיעור חברתי מאלף. העובדים מאושרים
בבניית החומה.
אבל דווקא הקריקטורה המפורסמת של פועל סיני שבא לבנות בארץ ישראל חומה סינית
חדשה היא עובדה בשטח. הנוסע בכביש 6 לא יכול שלא לראות שאת העבודות על החומה
מבצעים עובדים אסייתים, ערבים ישראלים ופלסטינים - אלה אומרים שהם מרגישים
כאילו הם כורים לעצמם את הקבר.
זהירות, בקה בדרך!
אדריכל שמואל גרואג מאגודת "במקום", אגודת אדריכלים שמבקשת לעזור לקהילות מוחלשות
מול תהליכים תכנוניים של הממסד, שעמל בימים אלה על חיבור "דוח זכויות תכנון",
דווקא מזהה מגמה של בריחת הגדר מכביש 6, חוץ מבקלקיליה וטול כרם. "כביש 6 צמוד
לשטח הפלסטיני הפנים-ישראלי. הוא חשף את האוכלוסייה הישראלית לאוכלוסייה הפלסטינית-הישראלית
שפעם הייתה בחצר האחורית. כשאתה נוסע בכביש אתה מאבד אוריינטציה - כפר קאסם
מימין וג'לג'וליה משמאל - אתה לא יודע באיזה צד של הקו הירוק אתה נמצא".
גרואג ו"במקום" מחזיקים בגישה חברתית ואקולוגית ונותנים ייעוץ ליישובים שאין
להם תוכנית מתאר. בין השאר, הם חברו לתושבי שדרות כשמשרד השיכון כפה תכנון
שלא תורם לקהילה הנוכחית שם; הם עזרו לתושבי מבשרת ציון בפנייתם לבג"ץ בשביל
תושבי בית סוריק בעניין החומה. "הם פנו אלינו SOS לעזרה מקצועית", מספר גרואג,
"שבוע לפני הדיון בבג"ץ. בנינו להם מודל להמחיש את התוואי ואת הדרכים החלופיות
והשגנו להם צילומי אוויר. בית המשפט רוצה ללמוד את הנושא לפני שהוא פוסק".
היום אין כמעט עבודה בגדר. ארגוני ההתנגדות לגדר הבינו שאין טעם בהפגנות, הן
אינן משיגות את המטרה. בג"ץ הפך להיות זירת ההתגוששות. "בעניין כביש 6, אנחנו
הצענו השקעת הכביש באזור בקה אל-גרביה וג'ת מפני שהוא חותך אותם באמצע והוא
חסם את היכולת שלהם להתרחב ולהתפתח. זה לא מפתיע שרואים סביב הכביש רק יישובים
ערביים. המושבים והקיבוצים התנגדו לכביש ורצו שהתוואי יעבור כמה שיותר מזרחה.
הייתה אפשרות שיעבור באזור כביש 444 גבעת חביבה. תראה למי הפקיעו אדמות בשביל
הכביש".
- אתה חושב שהכביש נועד לטשטש את הקו הירוק?
"מהנדסי תחבורה אומרים לנו שזה בזבוז לעשות דרך ולא להשתמש בשני צידיה. הכביש
הוא לכל הדעות שידרה תחבורתית שאמורה לשרת גם את גוש דן וגם את מה שקורה מעבר
לקו הירוק. יש בתכנון התייחסות להתפתחות של ההתנחלויות. השטח שמסופח בפועל
על ידי הגדר והמובלעת של אלקנה ודרומה - היישובים שם יגדלו. צומת קאסם, לדוגמה,
מזרחה לגוש דן וימינה לאריאל, משרת 16 קילומטר בערך ממזרח לקו הירוק - אלפי
מנשה ואריאל. יש קשר בין הכביש לחומה - קלקיליה כבר סגורה עם חומה מסביבה ושער
אחד. מולה מהצד הפלסטיני יש חומה, ומהצד הישראלי סוללה שיורדת אל הכביש".
כתבות
ני"ע
