מי רוצה ברז טורקי?

זימונו של שגריר טורקיה בישראל, פרידון סינירילוגלו, לשוב לארצו להתייעצויות, היה אמור, על-פניו, להגיר זיעה קרה על מצחו של ראש ממשלה, אריאל שרון, ועל אלו של ראשי מערכת הביטחון. בלהט האירועים הקורים כאן קשה אולי לזכור היום, אבל לפני פחות מארבע שנים, זמן קצר לאחר פרוץ האינתיפאדה, זימנו מצרים וירדן את שגריריהן הביתה. מאז, הם לא שבו לישראל.

התבטאויותיו של ראש ממשלת טורקיה, איש המפלגה האיסלאמית, ראג'יפ טאיפ ארדואן, לא הותירו מקום לבלבול. במהלך פגישה עם שר התשתיות הישראלי, יוסף פריצקי, כינה ארדואן את ישראל "מדינת טרור", ותקף את מדיניות ממשלת שרון: "איני רואה את ההבדל - הם הורגים אזרחים ואתם הורגים אזרחים. איננו יכולים לקבל זאת. זה לא מקדם דברים".

בניגוד לדברים החמורים והמדאיגים שנשמעים מעל פני השטח, שני הצדדים מזדרזים להרגיע ואומרים, כי אין בדברים כדי לעצור את היחסים הביטחוניים והקרובים בין המדינות. הגרסה הרשמית, ששמענו בשבועות האחרונים מפקידים בכירים במשרד הביטחון, מראשי צה"ל וממרבית ראשי התעשיות הביטחוניות, היא כי "העסקים עם טורקיה הם כרגיל".

גורמים במשרד החוץ העריכו, לאחר החזרת השגריר והקונסול הכללי הטורקים, כי מדובר בשואו-אוף טורקי לקראת ועידת המדינות האיסלאמיות. הערכת מצב שהועלתה במטכ"ל בשבוע שעבר קבעה, כי ההתבטאויות של ראש הממשלה הטורקי נועדו לפייס את דעת הקהל המוסלמית, וכי הסבירות שדברי הביקורת יובילו לפגיעה של ממש ביחסים אינה גבוהה. אגב, השגריר הטורקי עומד לשוב ארצה בסוף השבוע.

גורמים בצה"ל אמרו השבוע, כי גם בשיפוט ענייני, הביקורת הטורקית, שמאשימה את ישראל בטרפוד תהליך השלום, אינה נכונה. הפגיעה בשייח יאסין, שקדמה לכעס הטורקי, לא נועדה להרחיק את תהליך השלום אלא לאפשר את חידושו בעתיד. השייח יאסין, אמרו בצה"ל, טירפד את 'מפת הדרכים' ואת הסיכוי היחיד לחידוש תהליך השלום. לכל אחראי האיש הזה.

בצה"ל העריכו עוד, כי הדברים שנאמרים בטורקיה קשורים לאוזני השומעים. בנוסף לכך שהטורקים מדברים אל הקהל בבית, הם מנסים גם להתקבל לאיחוד האירופי. אז שהם יגידו שהם מרוצים מתפקוד ישראל?

טסים להתאמן בשמי טורקיה

הקצין היחיד בצה"ל שאמר לנו השבוע דברים בשמו על יחסי ישראל-טורקיה, היה המפקד הטרי של חיל האוויר, אלוף אליעזר שקדי. יחסיו של שקדי עם הטורקים ארוכים וכוללים את שורת תפקידיו האחרונים בחיל האוויר - מפקד בסיס רמת-דוד, ראש להק אוויר, וראש מטה חיל האוויר - וסביר להניח שכששקדי אומר "חברינו הטובים", או "עמיתי הטורקים", הוא מתכוון לידידות אמת, אפילו לידידות אישית.

שקדי אמר, כי אמנם הוא אינו מוסמך לדבר בנושאים מדיניים, אולם "בכל הקשור ליחסים הביטחוניים והצבאיים בין המדינות, יחסינו מצוינים. שיתוף הפעולה יוצא מן הכלל באימונים ואף בהיבטים רחבים יותר. אנחנו משתפים את חברינו הטובים, הטורקים, בכל. הראינו להם את הפעילות הצבאית שלנו, סיפרנו להם ודיווחנו על הלבטים ועל הדילמות. אני מאמין, שהעמיתים הטורקים שלי מבינים ואפילו מזדהים איתנו".

כששקדי אומר, שהוא שיתף את העמיתים הטורקים, הכוונה היא להצגת סרטי ירי, כאלה שעם ישראל לא ראה בטלוויזיה. אלה משכנעים במידה רבה, כי טייסי חיל האוויר אינם פושעי מלחמה ואינם יורים להנאתם בילדים. להפך, הם אפילו מנסים בכל מאודם להימנע מפגיעה בחפים מפשע, עד כדי הימנעות מירי בחמושים שמסכנים את כוחות צה"ל.

טורקיה היא אחת מחמש המדינות הקרובות ביותר לישראל מבחינה ביטחונית, לצד ארצות-הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה. היא בעלת הברית היחידה של ישראל באזור, והיחסים הצבאיים-אסטרטגיים בין המדינות אינטימיים והדוקים. הוכחה טובה ליעילות היחסים היא לדוגמה, החשש של סוריה מפניהם. זוהי אולי הסיבה לכך, שסוריה הסכימה לגרש לפני ארבע שנים את ראש המחתרת הכורדית, עבדאללה אוג'לאן, משטחה, ובסופו של דבר הביאה ללכידתו על-ידי שירותי הביון הטורקיים. סיבה נוספת היתה האיום הטורקי המפורש במלחמה, אם סוריה תמשיך להעניק לו מקלט.

חיל האוויר הישראלי הוא השותף הפעיל בצה"ל ליחסים עם טורקיה. מטוסי חיל האוויר ומסוקיו טסים להתאמן בשמי טורקיה, לצד המטוסים הטורקיים. שני חילות האוויר משתתפים יחד גם בתרגילי ה-'Red Flag', בשיתוף חיל האוויר האמריקני. בין חילות האוויר מתקיימים יחסי עבודה טובים, שממשיכים, כדברי שקדי, גם היום.

ביטול המיזם טוב לתעש

השותף הגדול השני ליחסים עם הטורקים הוא חיל הים, שמקיים עם הטורקים מדי שנה תמרון ימי. באופן גלוי עוסק התמרון בהצלה בים. אבל קציני חיל הים מספרים, כי מעבר לתרגיל ההצלחה, עובדים שני הציים על תרגולות משותפות ועל שפה משותפת, שיכולה לשמש באותה מידה גם ללחימה.

היבט נוסף, שהוא פועל יוצא של הראשון, הוא יחסי מסחר הדוקים שנטוו בין המדינות, לא מעט סביב שיתוף הפעולה והסחר הביטחוניים. היקף הסחר הנוכחי בין המדינות מגיע ליותר ממיליארד דולר ייבוא מטורקיה לישראל, ולייצוא ישראלי של יותר מ-700 מיליון דולר בשנה. הערכות אחרות מדברות על היקף סחר של יותר מ-2 מיליארד דולר, עובדה שמעמידה את טורקיה במקום השמיני ברשימת המדינות המנהלות יחסים עסקיים עם ישראל.

במהלך שנות ה-90 הפכה ישראל לספק מרכזי של נשק ושל מוצרים ביטחוניים אחרים לצבא הטורקי המתחדש, וטורקיה הפכה ללקוח מרכזי של התעשייה הביטחונית הישראלית, לאחר הודו. היקף העסקאות מאז אמצע שנות ה-90 עם משרד הביטחון הטורקי, עומד על יותר מ-2 מיליארד דולר.

העיסקה הגדולה האחרונה היא השבחה של 150 טנקי M-60A1 (פאטון) טורקיים על-ידי קונסורציום של חברות תעש ואלביט-מערכות, בהיקף של 670 מיליון דולר. העיסקה נחתמה אמנם ב-2002, אולם החלה לצאת לפועל רק בחודשים האחרונים, לאחר שורת עיכובים. בעיסקה קיימת אופציה להשבחת כ-150 טנקים נוספים.

לעיסקה זו קדמו כמה עיסקאות גדולות: השבחת מטוסי F-4 פאנטום ו-F-5 טייגר, לחיל האוויר הטורקי, על-ידי התעשייה האווירית, בהיקף של 800 מיליון דולר, וכמה עסקאות קטנות יותר, למכירת מצלמות ארוכות-טווח של אלביט לחיל האוויר הטורקי.

לפני כחודש, בלי קשר ישיר למשבר המתוקשר עם ישראל, הודיעה ממשלת טורקיה על רביזיה שיערוך הצבא בכמה פרויקטים עתידיים, שהוא תכנן עם תעשיות זרות, בהיקף של כ-11 מיליארד דולר. אחד הפרויקטים שעליהם דובר, ושנמצא עתה בסכנת ביטול, הוא רכישת מטוסים-ללא-טייס, בהיקף של 600 מיליון דולר. במכרז זה מתמודדות התעשייה האווירית ואלביט במשותף, עם מערכות של האנטר והרמס.

פרויקט נוסף שבוטל, על-פי ההודעה הטורקית, הוא רכישתם של 145 מסוקי-קרב חדשים, בהיקף של 5 מיליארד דולר. במכרז זכתה חברת בל האמריקנית, עם מסוק הבל קינג-קוברה. אולם פרויקט זה נתקל בקשיים, כיוון שהקונגרס האמריקני אינו מוכן להעביר לטורקיה טכנולוגיות צבאיות ונתחים מן הייצור.

המועמדת השנייה לביצוע פרויקט זה היא התעשייה האווירית, שהציעה לטורקים גירסה מושבחת של המסוק הרוסי קאמוב. ההערכה היתה, כי אם עסקת הקוברה תיכשל, תעלה שוב ההצעה הישראלית-רוסית על סדר היום. אולם כעת נראה, כי פרויקט זה בוטל.

הטורקים הודיעו, כי ביטלו גם תוכנית להצטייד ב-1,000 טנקי-מערכה, בהיקף של 5 מיליארד דולר. לביצוע פרויקט זה המועמדת הבולטת היתה חברת ג'נרל-דיינמיקס, שהציעה את טנק ה-2M1A אייברהמס. כמו-כן, הוגשה לו הצעה רוסית, למכירת טנקים מסדרת T-90.

ביטול פרויקט הטנקים אמור להיות דווקא טוב לתעש. זאת, כיוון שהצבא הטורקי יידרש להשביח יותר טנקים מן הצי המיושן שלו, בן 1000 טנקי הפאטון. לדברי גורם בכיר בתעש, כך עולה הסיכוי למימוש אופציית ההשבחה למאות טנקים נוספים.

היחסים לא יאריכו ימים

עתיד היחסים עם הטורקים כלל לא ברור. רשמית, משדרות ישראל וטורקיה, כי "עסקים כמעט כרגיל". מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') עמוס ירון, מעדיף לזכור דווקא את הסיוע שישראל העניקה לטורקיה אחרי רעידת האדמה הגדולה בשנת 1999. "ישראל היתה הראשונה שסייעה לה כאשר התרחשה רעידת האדמה, והטורקים לא שכחו את זה", אמר ירון בראיון ל'קול ישראל', לפני ימים אחדים. "היום יש בטורקיה שלטון איסלאמי, ויש להם לחצים משלהם להתמודד איתם".

גורם בכיר בתעשיות הביטחוניות אמר, כי "הטורקים מושקעים מאוד ביחסים עם ישראל. חלק מן הפרויקטים מספקים מקומות עבודה רבים, ובנוסף הם נהנים מרכש-גומלין בהיקפים גדולים. כך שלא במהרה ניתן יהיה לבטל ולעצור פרויקטים. לדברי אותו בכיר, "מה שיכריע בסופו של דבר הוא האינטרס העסקי והביטחוני של טורקיה. מי מספק לה מערכות טובות יותר ובעלויות אופטימליות. כל עוד יהיה לתעשיות הישראליות יתרון, הטורקים ייקנו. ברגע שהיתרון ייעלם, לא יעזור שהם החברים הכי טובים שלנו. הם חברים גם של האירופים וגם של ארצות-הברית".

בכיר נוסף בתעשייה הביטחונית אמר, כי "הפרויקטים שרצים כיום יסתיימו כנראה. אבל ישנה סכנה בפרויקטים עתידיים. התחרות היום קשה מאוד, וייתכן שבעתיד כאשר הממשלה הטורקית והצבא ידונו בפרויקטים עם ישראל, הם יעדיפו לחתום עם יצרן אחר, אולי חברה אירופית. זאת, כיוון שהם מנסים להתקרב לאיחוד. בהיעדר גיבוי מדיני ליחסים, המכירות עלולות להיפגע מאוד".

כשחושבים על זה יותר לעומק, עולה, כי מאז תחילת 2003 לא נחתם שום פרויקט גדול בין התעשיות הביטחוניות הישראליות למשרד ההגנה הטורקי. מצד שני, טוענים גורמי ביטחון בכירים, "הרביזיה הטורקית יכולה אפילו להועיל לנו. חברות ישראליות חתומות בהסכמי שותפות עם חברות טורקיות ועם חברות אירופיות, וייתכן שבעקבות הרביזיה, מצבן מול הטורקים דווקא ישתפר". איש ממנהלי התעשיות ומפקידי משרד הביטחון בישראל לא הסכים להתראיין בשמו.

רק אדם אחד, מנהל בכיר ותיק מאוד בתעשיות הביטחוניות, העריך, כי היחסים הקרובים בין ישראל לטורקיה לא יאריכו ימים במתכונתם הנוכחית, אם לא יהיה שינוי מהותי ביחסים בין ישראל לפלשתינים. לדבריו, "במקרה של טורקיה מדובר במדינה מוסלמית, שדעת הקהל שלה נוטה באופן טבעי לצד הפלשתיני, בייחוד כשישראל פוגעת במנהיג דת מוסלמי כמו השייח יאסין, שחיסולו הוליד את המשבר הנוכחי. בטווח הארוך, אני מעריך שהאינטרס הדתי והציבורי יגבר".

אותו מנהל בכיר נזכר גם ביחסי הידידות המצוינים שהיו לישראל עם איראן ערב המהפכה האיסלאמית בשנת 1979. "היינו איתם ביחסים מצוינים. מכרנו להם נשק וידע, וההסברים שלנו היו זהים לאלה המשמשים אותנו היום עם טורקיה. אמרנו לעצמנו, כי הם מדינה מוסלמית עם נטייה למערב, שהם מדינה לא-ערבית, ושהאינטרס האסטרטגי שלה תואם את שלנו, שזו ידידות אמת, ואת כל ההסברים שקיימים גם היום".