בג"ץ ביטל היום (ד') 30 ק"מ מתוך 40 ק"מ בתוואי גדר ההפרדה באיזור בין ירושלים למודיעין. ביהמ"ש לא הורה להרוס את מה שכבר נבנה, אם כי ברוב השטח טרם נבנתה הגדר.
בג"ץ קבע, כי באיזון שבין הפגיעה בתושבים לבין צורכי הביטחון, הקמת הגדר בתוואי המתוכנן איננה מידתית. היא תגרום לפגיעה קשה ב-35 אלף תושבים מקומיים, אשר 4,000 דונם מאדמותיהם נתפסות ואלפי עצי זית הגדלים בתוואי עצמו נעקרים.
הגדר גם חוצצת בין שמונה כפרים בהם מתגוררים התושבים הפלשתינאים לבין למעלה מ-30 אלף דונם מאדמותיהם, הכוללות עשרות אלפי עצי זית ועצי פרי וגידולים חקלאיים שונים.
עוד מתח בג"ץ ביקורת על הרשויות, אשר לא מצאו קרקע חלופית לזו הנלקחת מהתושבים לבניית הגדר. בג"ץ אומר, כי התושבים הם אנשי אדמה שעליה פרנסתם. נטילת הקרקע מהחקלאים צריכה להטיל חובה על הרשויות לנסות ולאתר קרקע חלופית ולהציעה לעותרים, ורק אם אין כזו - יש לפצותם בכסף.
"אין ביטחון ללא משפט"
בסופו של פסק הדין אומר הנשיא אהרון ברק, איתו הסכימו אליהו מצא ומישאל חשין: "אין ביטחון ללא משפט. רק גדר ההפרדה הנבנית על אדני המשפט, תעניק ביטחון למדינה ולאזרחיה. רק תוואי ההפרדה המתבסס על דרך המשפט, יוביל את המדינה אל הביטחון הנכסף".
פסק הדין התקבל בתום שבעה דיונים שהתקיימו בבג"ץ ואשר דן בעתירת מועצת הכפר בית סוריק ואחרים. בעתירה תקפו העותרים את חוקיות צווי התפיסה הנוגעים לקרקעות הכפרים בית סוריק, בידו, אל-קביבה, קטנה, בית אענאן, בית ליקיה, בית אג'זא ובית דקו.
עוד תקפו העותרים את הליך גיבוש תוואי גדר ההפרדה וטענו, כי הצווים לא הובאו לידיעת רוב בעלי הקרקע ולא ניתנה להם ארכה מספיקה להשיג עליהם. טענה שלישית היתה, שגדר ההפרדה פוגעת בזכויות יסוד של תושבי המקום: זכות הקניין שלהם נפגעת, וכן נפגעים הזכות לחופש תנועה, פרנסתם וחופש העיסוק שלהם.
ברק דחה כמעט את כל טענות העותרים, מלבד זו שהתייחסה למידתיות המתייחסת לבעיית האיזון בין ביטחון לחירות. ברק קובע, כי עקרון המידתיות מוכר על-ידי המשפט הבינלאומי והוא גם עיקרון כללי של המשפט המינהלי הישראלי.
הגבלת המפקד הצבאי
כבר בעבר פסק בית המשפט העליון, כי עקרון המידתיות הוא אמת מידה המגבילה את כוחו של המפקד הצבאי. עיקרון המידתיות קובע, כי החלטה של רשות מינהלית היא חוקית, רק אם האמצעי השלטוני אשר ננקט לשם הגשמתה של התכלית השלטונית הוא במידה הראויה.
ברק מצטט מהחלטת הממשלה מאוקטובר אשתקד, לפיה במהלך תכנון הגדר ייעשה כל מאמץ לצמצם ככל הניתן הפרעות העלולות להיגרם לאורחות חיי הפלשתינים.
המדינה טענה, כי הנזק הנגרם על ידי תוואי גדר ההפרדה הוא מידתי. בג"ץ דוחה את טענת העותרים ומקבל את עמדת הרשויות, כי גדר ההפרדה נועדה להגשים מטרה בטחונית ולא פוליטית-מדינית.
ברק אומר, כי השופטים אינם מומחים לענייני צבא, ולכן הוא מקבל את עמדת הצבא, לפיה גדר ההפרדה משיגה את המטרה המונחת ביסוד בנייתה והוא מניעת טרור ומתן ביטחון לתושבים בארץ. אלא, שבג"ץ צריך לבחון אם מפקד צבאי סביר יכול היה לקבוע את המתווה כפי שנקבע. מכאן אומר בג"ץ, כי למרות שאיננו מומחה לביטחון, הרי שהשופטים מומחים להיבטים ההומניטריים. לקראת סיומו של פסק הדין בוחן בג"ץ את מתווה הגדר בכל הקטעים הרלוונטיים. אחד מהקטעים הוא ברכס ג'בל מוקטם, החולש על כביש 443 המחבר את צפון ירושלים עם מודיעין.
בג"ץ קובע, כי למרות עמדת הצבא, הפגיעה בכפרים המצויים לאורכו של הקטע ותפיסת 90% מהקרקע, תפגע בפרנסתם של מאות משפחות ואלפי אנשים, ולכן יש לשנות באיזור זה את תוואי הגדר מבלי לכלול את הגבעה החולשת.
מלבד שני קטעים קבע בג"ץ, כי בכל שאר הקטעים הפגיעות באוכלוסיה האזרחית הפלשתינית אינן מידתיות. בג"ץ מציע לצדדים להמשיך את המו"מ, על מנת להגיע לאיזון שבו תתאפשר פגיעה מינימלית באוכלוסיה.
למנוע עיקרי הפגיעות
"אין מנוס איפוא, מטעמים של מידתיות, אלא לבטל את הצו שלפנינו. על המפקד הצבאי לחזור ולשקול בדבר. עליו למצוא הסדר שימנע עיקרי הפגיעות הקשות בתושבים המקומיים, ולו במחיר ההפחתה המסוימת בדרישות הביטחון.
פסק הדין מתייחס לאחת מתוך עשרים עתירות התלויות ועומדות בבג"ץ בנושא זה. את העותרים ייצג עו"ד מוחמד דחלה, ואת המדינה - עוה"ד ענר הלמן ויובל רויטמן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
