בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי פיטורים על רקע אי-שביעות רצונו של המנכ"ל משיתוף הפעולה מצד עובד - אינם מהווים פיטורים בחוסר תום לב או שרירות לב. השופטים עמירם רבינוביץ ונילי ארד דחו בכך את ערעורו של דב אורן, בכיר לשעבר בחברת דניה סיבוס.
אורן, שהיה מנהל ביצוע בחברה, ביקש לקבוע שפיטוריו על ידי מנכ"ל החברה החדש אינם חוקיים ונעשו בחוסר תום לב. אורן טען, כי לא היתה כל סיבה מוצדקת לפיטורים.
דניה סיבוס טענה, כי אורן פוטר על רקע רה-ארגון, לנוכח קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה. בנוסף, הוא פוטר כיוון שהמנכ"ל לא היה שבע רצון משיתוף הפעולה ביניהם.
רבינוביץ קבע, כי סיבות אלה מצדיקות את הפיטורים, ואין לומר שבסיסם חוסר תום לב ושרירות לב. ארד הוסיפה, כי פיטוריו של המערער לא כוונו כלפיו בלבד ממניעים שרירותיים. כן לא נסתרה טענת המנכ"ל, שפיטורי אורן נעשו במסגרת הליך ארגון מחדש, כאשר מרבית המפוטרים היו דווקא העובדים הזוטרים. לדברי ארד, הסיבה לפיטורי אורן היתה בעיקרה חוסר שיתוף פעולה עם המנכ"ל החדש.
פסק הדין ניתן בניגוד לעמדתה של השופטת אלישבע ברק, שקבעה כי לא הוכח שהפיטורים היו מוצדקים וכי אין לפטר עובד מתוך שרירות לב.
לדבריה, לא ניתן לטעון לפתע שעובד אינו טוב, לאחר שהיה טוב במשך 16 שנה, מבלי להוכיח זאת במידת הוכחה גבוהה ביותר. טענה סתמית, לפיה אין מסתדרים עימו - אינה יכולה להישמע. (ע"ע 3919/98).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
