הקופה החולה של מד"א

המחוקק מאפשר למגן דוד אדום (מד"א) לגבות את החובות בגין שירותים הניתנים לנזקקים לה בדרך המותווית בפקודת המיסים (גבייה). מד"א - תחת לנצל את כלי הגבייה היעיל מפז שניתן לה - ממשיכה ללכת בדרך הארוכה, הפתלתלה והיקרה יותר, ולגבות את חובותיה בדרך של הגשת תביעות לבתי המשפט. למה? בדרך זו תופחים חובותיהם של החייבים ומעשירים את כיסם של אחרים, כגון עורכי הדין.

כך עולה מפסק דין מאלף של שופט בית משפט השלום בת"א, ד"ר אחיקם סטולר, שדחה על הסף תביעה של מד"א כנגד חייב (בהפעילו סמכות טבועה הנתונה לבתי המשפט), מהטעם המתואר לעיל, בבחינת "תראה מד"א ותסיק את המסקנות המתבקשות". תחילה לעובדות המקרה.

בחודש ינואר 99' הובילה מד"א את הנתבע, קטין, באמבולנס מביתו לבית חולים תל השומר. הורי הקטין לא שילמו למד"א את דמי הפינוי. מד"א הגישה תביעה כספית לתשלום החוב לבית משפט השלום, כנגד הקטין והוריו. הורי הקטין, מצידם, ביקשו מבית המשפט למחוק את התביעה על הסף, מחמת חובתה לגבות את הכספים בדרך המותווית בפקודת המיסים גבייה.

אליבא דגישת הנתבעים, מנועה מד"א מלתבוע את הכספים בדרך של הגשת תביעה כספית לבית המשפט. טענה זו נסמכה בעיקרה על תיקון שהוכנס בחודש מרץ 03' לחוק מד"א, שהיקנה למד"א סמכות לגבות את החוב "על פי פקודת המיסים גבייה כאילו היו מס כמשמעותו באותה פקודה".

השופט סטולר סוקר בהרחבה בפסק דינו את טיבה של ההסמכה הניתנת לגוף לגבות את חובותיו בדרך המותווית בפקודת המיסים גבייה. בדרך זו ניתנת לאותו גוף "מערכת שיניים חדות" לאכיפת החבויות.

בדרך זו מוקנים לו אמצעים חשובים בשני מישורים - האחד, בעקיפת הצורך להיזקק להליכי תביעה בבית המשפט, ובנקיטת צעדי הוצאה לפועל חריפים ומהירים כנגד סרבני תשלום; השני, בהענקת בטוחה בנכסי החייב, להבטחת פירעון החוב. גופים רבים ברחבי המדינה הוסמכו לפעול בדרך דומה.

משנוצרה מציאות שבה נקלעה מד"א לקשיים תקציביים איפשר לה המחוקק לגבות חובותיה בדרך הנקובה בפקודת המיסים גבייה. תכלית התיקון בחוק היתה להקל על מד"א, להקנות בידיה מנגנון אכיפה יעיל, אפשר שאת מנגנון האכיפה היעיל ביותר בישראל.

והנה, מסתבר שמד"א - למרות מצבה הכלכלי העגום - מוותרת על אמצעי חשוב זה וממשיכה לתבוע את החובות בדרך של הגשת תביעות לבתי המשפט. כמו ותאמר, כי למרות מצבה הכלכלי העגום, מנוי וגמור עם מד"א "לירות לעצמה ברגליים". אם לא די בכך, במסגרת תשובתה התעקשה מד"א לגרוס, שלא מוטלת עליה חובה לנקוט בדרך הגבייה היעילה שהוקנתה לה, אלא להמשיך ולהגיש תביעות טורדניות, יקרות וארוכות דרך. מוזר, לא?

מדוע נוהגת כך מד"א? הרי היא התשובה העולה מעיון בפסק דינו של השופט - "על חוב של 441 שקל מתווספות הוצאות ושכ"ט בשיעור של 1,035 שקל (כ- 250%). נעלה מכל ספק שתוספות אלה מקשות על הגביה, אינן מעשירות את קופת מד"א וגורמות להפסדים כספיים ניכרים למקבלי השירות".

אם כך, הפרופוזיציה המוזרה של מד"א נדחתה. השופט סטולר המשיך וקבע, ש"מד"א שמה לאל את כוונת המחוקק, המתיישבת עם רצון החייבים ובחרה להגיש תביעה לבית המשפט, מקום שהיתה צריכה לפעול על פי פקודת המיסים (גבייה). אשר על כן, הגשת התביעה לבית המשפט יש בה בחינת שימוש לרעה בהליכי משפט והלכה היא, כי לבית המשפט סמכות טבועה למנוע שימוש לרעה בהליכי המשפט".

השופט סטולר נענה לדרישת הנתבעים, ומחק את תביעתה של מד"א על הסף (מחיקה שאפשר, כעולה מסיפור החלם שתואר לעיל, שהינו המעשה המיטיב ביותר שנעשה עם מד"א לאחרונה. שכן, אפשר שמכעת ואילך מישהו במוסדותיה ישים לב שאפשר לגבות את חובותיה ביתר קלות וביתר מהירות).

לאור התנהגותה המוזרה (והחמורה) השית השופט על מד"א תשלום הוצאות בסכום נכבד (7,500 שקל בתוספת מע"מ), בציינו כי הנסיבות המיוחדות מצדיקות לחייבה בתשלום הסכום הנ"ל. אפשר שבכך יסייע פסק הדין גם בהורדת הנטל המוטל על הציבור בהחזקתו של הגוף הנ"ל, שאין חולק על חשיבותו בהווייה הישראלית. *

(ת"א שלום ת"א 701138/04 מגן דוד אדום נ. פלוני ואח', פס"ד מיום 6.7.04. השופט ד"ר אחיקם סטולר)