מי שומר על הצבא?

החדשות מוושינגטון עשו את השבוע ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, יובל שטייניץ: ועדת המודיעין של הסנאט קבעה, כי ה-CIA נכשל בהשגת מידע על עיראק, וכי הערכותיו שסדאם חוסיין מחזיק נשק להשמדה המונית היו מוגזמות ולא מבוססות. המסקנות האלה הזכירו לו את ממצאי הוועדה שחקרה את התנהלות מודיעין צה"ל (אמ"ן) בזירה העיראקית.

שטייניץ לא הופתע. מחקירת הוועדה שלו כבר עלה שארה"ב הזינה את אמ"ן - בהעדר מקורות מידע משלו ערב המלחמה בעיראק, גם לגבי ההתחמשות הגרעינית של לוב. שטייניץ תובע מאז חלוקת תפקידים חדשה בקהילת המודיעין, והעברת תקציבי ענק מצה"ל למוסד. אחרי החדשות מוושינגטון, התחשק לשטייניץ להרים טלפון לרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון, ולהציע לו ללמוד הלכות ממשל תקין משתיקת המודיעין האמריקני. איש לא העז לתקוף את חברי הסנאט ולהאשים אותם כרודפי כותרות, כפי שעשה יעלון לחברי ועדת חוץ וביטחון.

הוועדה עולה כיתה

יעלון בחר תקופה רעה להסלים את הכסאח, ערב בניין תקציב המדינה ל-2005. ההתמקחות על חלקו של תקציב הביטחון בעוגה, מחייבת חיוכים במקום עשיית שרירים, בעיקר כשצה"ל עלול להיתקל במערך פרלמנטרי נוקשה, אם יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, יסיים את השינויים שהוא מתכנן בעבודת הבית.

בימים הקרובים יוגשו המלצות הוועדה המיוחדת, שמינו ריבלין ושטייניץ בראשות פרופ' אמנון רובינשטיין, להקשחת הפיקוח הפרלמנטרי על מערכת ותקציב הביטחון. ריבלין מבקש לבטל את הוועדה המשותפת לתקציב, שמורכבת מחברי ועדות הכספים וחוץ וביטחון, ולהפוך אותה לוועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון.

מדובר בהליך של התייעלות והידוק התיאום עם ועדות המשנה החשאיות האחרות, שמטפלות גם בתפיסת הביטחון או בבניין צה"ל - נושאים בעלי השלכה תקציבית ענקית. השמועה שיו"ר ועדת הכספים, ח"כ אברהם הירשזון, יקבל גם את ראשות ועדת תקציב הביטחון, היתה מוקדמת מדי. הירשזון, במבנה החדש, יאשר את מסגרת התקציב - תפקיד פורמלי חסר משקל - כשהטיפול בחלוקת הכסף הגדול, ירוכז בוועדת חוץ וביטחון.

דו"ח רובינשטיין עדיין בגדר נעלם, ולכן אינו מציק לרמטכ"ל כמו הפנים החדשות של הוועדה, שנחשפו בפרסום הדו"ח על כישלונות אמ"ן. את שטייניץ מספק הצל"ש שקיבלה הוועדה לפני שבוע מראש הממשלה, אריאל שרון. "אני נהנה להיות פה למרות שזו כבר לא אותה הוועדה שהכרתי", אמר שרון, ושאול יהלום מהמפד"ל שאל אם זו נזיפה או מחמאה.

שרון הבהיר: "היום זו כבר לא ועדה פסיבית אלא ועדה אקטיבית, שמתערבת ומבקרת. ככל שהיא מקשה על אחרים, וזה לא תמיד נעים ונוח, הסך הכל הוא טוב למערכת הביטחון, שיש לה מכשיר ביקורת שכזה".

למחרת, במפגש טעון עם הרמטכ"ל, יעצו לו הח"כים להפנים שהוועדה קפצה כיתה. היא כבר לא הספוג שמסתפק בדיווחים ובתדרוכים, ושאלותיו הן רק להבנת הנשמע. היום זה גוף מבקר שאפילו מעז לרענן את המחשבה הצבאית בתחומים שבשנים קודמות לא העזו לחטט בהם.

שטייניץ מצטער שצה"ל מתקשה להתיישר עם הקו החדש, ומזלזל בכישוריו כאילו נכנס לנעליים גדולות עליו בכמה מספרים. הוא גם מערער על התנשאות הצבא, שמנהל את ענייניו בדלתיים סגורות. חוסר הנחת של המטכ"ל מהמהפך שעברה הוועדה בהנהגתו, נובע כנראה מכך, שאין לו עבר ביטחוני (בסך-הכל בוגר גולני) וגם שאיננו ביטחוניסט בהשקפת עולמו. הוא בן 46, פילוסוף במקצועו ובאורח מחשבתו, שצנח לפוליטיקה מהאקדמיה עם תורה שאינה מקדשת את הקיים, ושום דבר בעיניו איננו מובן מאליו.

לממסד הצבאי, שהתרגל לוועדה ממושמעת על תקן חותמת גומי, האיש הזה מצטייר כאיום, גם בנפשו הדמוקרטית, שמקפידה על מעמדה וכבודה של הכנסת. הוא אינו מנהל את הוועדה אחרת ממקביליו במערב, ולכן גם מצפה מהכפופים לפיקוחו הפרלמנטרי, שיתייחסו אליו במידת הכבוד שהוא חולק להם.

המחלוקת הצורמת במיוחד עם יעלון היתה כשניסה לברר את גבולות המותר והאסור בפיקוח הפרלמנטרי. בעיקר כשהתנה את הסכמתו לביקורת על הצבא במערכת "יחסי אמון" עם הוועדה. שטייניץ הגיב, שרק היו"ר קובע את גבולות ודרכי הפיקוח, והשתלחות הרמטכ"ל בוועדה היא "דבר לא תקין שלא קורה במדינות דמוקרטיות".

האטימות מזיקה לצה"ל

למשקע העכור יש גם מקורות סמויים, ועל כך בהמשך. הוא הצטבר לא רק מהקמתה של ועדת רובינשטיין, שתמליץ בימים הקרובים על בדק-בית במערך הפיקוח הפרלמנטרי על מערכת הביטחון, או מחשיפת הליקויים שהתגלו באיסוף המודיעין בעיראק. ליקויים אלה הכשילו את הדרג המדיני וגררו תגובות יקרות ומיותרות לקדם-מתקפה של נשק כימי-ביולוגי שלא היה.

הכעס על שטייניץ החל כשדחה את לחצי הצבא למנוע את החקירה. הצבא הגיב בצינון יחסיו עם היו"ר והוועדה. יעלון יצא נגדם למלחמה גלויה בתקשורת. בוועדה לגלגו על מה שהגדירו כ"התבטאויות טורקיות". אבל את שטייניץ הפסיקו להזמין לתדרוכים, וקצינים בכירים התחמקו מהדיווח השוטף המקובל לוועדות המשנה החסויות.

המתיחות החריפה אחרי הפגנת הזלזול של אמ"ן, ביום-עיון סגור שיזמה הוועדה בחסות יו"ר הכנסת, על יישום לקחי החקירה של כשלי המודיעין. לכנסת נשלח קצין זוטר, שגם לא פצה פה בהוראת מפקדיו. ריבלין ושטייניץ פרסמו גינוי פומבי ואזהרה לצה"ל, כי הכנסת לא תעבור על העלבון לסדר היום.

תגובת הכנסת הפתיעה את יעלון. בוועדה טוענים, שהוא פעל בניגוד לאזהרות בכירים במטכ"ל לבל ימתח את החבל, וניזון מהערכה שגויה של התנהגות המערכת הפוליטית. הזלזול המופגן לא קומם נגד שטייניץ את יריביו, אלא דווקא ליכד מאחוריו חזית תומכת.

דווקא חיים רמון מהעבודה, מרכז האופוזיציה בוועדה, הוא אחד מעמודי התווך של חומת התומכים. רמון הטיח ביעלון, שיכיר תודה לשטייניץ על שלא המליץ בדו"ח על מסקנות אישיות. רמון שאל מדוע קציני צבא בוושינגטון לא מכפישים את ועדות הסנאט החוקרות, ושיבח, בהשוואה, את התנהלות השב"כ והמוסד. "הם הגיבו כמו גברים על דו"חות חמורים לא פחות ושיתפו פעולה עם הוועדה לתיקון הליקויים".

המקורות הסמויים של המשקע העכור מאפיינים יותר את ליקוי המאורות. הוא מצטבר מהיריבות עם שטייניץ וממאמצי ההשבחה שלו בדיונים המקצועיים על דוקטרינת המודיעין ובניין הכוח הימי.

כאחד מלקחי המחדל העיראקי לוחצת הוועדה, שהמוסד יתמקד באיסוף המידע על זחילת הנשק הלא-קונבנציונלי לאזור, ושאמ"ן יאסוף את המודיעין הצבאי הרגיל. באשר לכוח הימי, דורך שטייניץ על כמה יבלות בהתרעה נגד ההתעלמות מהצורך לפתח עוצמה ימית, כחלופה לחסרונו של עומק אסטרטגי יבשתי. הוא חוזר ומצטט מאמר של אלוף (מיל') ישראל טל, שבו הזהיר מהשיתוק המאיים במלחמה על בסיסי חיל האוויר, והצורך בכלי-שיט חמושים וקשים ליירוט, למכת נגד.

לא מכבר דיבר שטייניץ ב'יום הלוחמה האלקטרונית', שנערך בהרצליה. הוא סיפר על המלחמות שמתנהלות בוועדת חו"ב לשבירת מונופול החוכמה של הצבא ולאוורור תהליך בניין הכוח, במקום שימשיך להתנהל מאחורי דלתיים סגורות. "האטימות אינה טובה לצה"ל ולמדינה", אמר, והשתבח בזכות תרומתו לביקורת החיצונית. הקהל קיבל את דבריו במחיאות כפיים סוערות.