הנקראות ביותר

משאלת מוות

חייה הסוערים של המשוררת סילביה פלאת' הפכו לסרט בינוני ושטחי המוצג בימים אלה בישראל. במקביל, רואה אור ספר חדש על המשוררת > אלי אשד מספר את סיפורה של האישה שלא רצתה לחיות

"עם שערי האדום

אני קמה עם האפר

וכמו אויר אני טורפת גבר אחרי גבר"

(ליידי לזארוס, סילביה פלאת')

ימים אלה מוצג בקולנוע הסרט הבינוני "סילביה" על חייה של המשוררת סילביה פלאת' (1932 - 1963), בכיכובה של גווינת פלטרו. כמעט במקביל, יצא לאור ספר על חייה והמיתוס של פלאת' מאת רונית ליברמנש, "סילביה פלאת, המוזה האפלה" (הוצאת מפה). הספר מבטא את העניין העצום לו זוכה יצירתה של פלאת' בישראל; בארבע השנים האחרונות תורגמו שני קובצי שירים שלה לעברית וקובץ היומנים שלה. גם בעלה, המשורר טד יוז, זוכה לעניין רב בישראל וספר שירים שלו תורגם בידי סבינה מסג (שאחראית לחלק גדול מהתרגומים של פלאת' לעברית).

הסרט, חלש ואנמי כאמור, מתמקד בחיי הנישואין הבעייתיים של סילביה פלאת וטד יוז, נישואין שמסתיימים בגירושין ובהתאבדות של פלאת' בשאיפת גז. מי שיצפה בו יצא בתחושה שמדובר היה באישה היסטרית, ספק מופרעת, שהתאבדה, ולא יבין על מה הייתה כל המהומה סביב סילביה פלאת'. חבל.

סילביה פלאת' הפכה למיתוס ומקור השראה הן בגלל יצירתה והן בגלל חייה. עד כה נכתבו עליה למעלה מ-100 ביוגרפיות, יותר מכל משורר מודרני אחר, וחייה ויצירתה עדיין מעוררים עניין עצום.

פלאת' היא אולי המיתוס האחרון בין המשוררים: המיתוס של המשוררת הגדולה שתיארה את שאיפת המוות שלה, ולאחר מכן התאבדה. חלק גדול מהמיתוס קשור בעובדה שפלאת' הייתה נשואה למשורר הבריטי הגדול טד יוז, האיש שהוכתר כ"משורר המלכותי" של אנגליה. את המפגש בין יוז לפלאת' אפשר להקביל לקשר נישואין בין המשוררת יונה וולך למשורר הלאומי המיתי אורי צבי גרינברג.

יוז, מעריץ של המשורר והסופר המפורסם רוברט גרייבס ("אני קלאודיוס"), ממבשרי התנועה הפגאנית המודרנית, האמין שהכוח החשוב ביותר בתרבות האנושית הוא הכוח האלים והאפל של "האלה הגדולה". הוא האמין שעל ראשה של התרבות המערבית הרציונלית והורסת הטבע תבוא אפוקליפסה שתתחולל כאשר לא ניתן יהיה יותר לדכא את כוחות הטבע הנשיים של האלה. יוז גם האמין בסיאנסים ועסק בכישוף.

מיתולוגיה אישית

התמה המרכזית ביצירותיה של פלאת' היה רצונה למות והאמונה שהיא תקום לתחייה בגלגול חדש וטוב יותר. בניגוד לרוב המשוררים בזמנה היא לא עסקה בחייה האישיים ישירות, אלא יצרה מיתולוגיה אישית עם מוטיבים מהמיתולוגיה היוונית ומיתולוגיות אחרות אותן שילבה בפרטים מחייה ומחיי בני משפחתה. שירתה משקפת תחושה עמוקה לפיה העצמיות של הכותב נבראת למעשה על ידי הדמות הלירית ביצירתו וכי עצם היצירה השירית מכתיבה את קיומו של המשורר בעולם. בנוסף לכך, היה לה גם אומץ לב נדיר לדבר על שאיפת המוות שלה.

מסתבר שפלאת' הושפעה מרעיונות הכישוף של בעלה. בספר, מספרת ליברמנש שלפני מותה ניהלה סילביה פלאת' מעין טקס וודו נגד יוז ואהובתו החדשה; היא לקחה את כתבי היד שלו וגזרי ציפורניים שנותרו על מכתבתו, ושרפה את הכול במעין טקס פולחני.

חוקרים ומבקרים שונים טוענים שיוז, על הרעיונות והטקסים שלו, הביא להתאבדותה של פלאת' (וכמובן, הגילוי שהוא בוגד בה עם משוררת אחרת עימה עזב לבסוף. נושא שעומד במרכז הסרט). לעומתם, מעידים אחרים שפלאת' סבלה במשך שנים רבות מאי יציבות נפשית וניסתה להתאבד עוד לפני שהכירה את יוז, התנסות אותה תיארה בספר הפרוזה המפורסם "פעמון הזכוכית". העובדות מצביעות דווקא על הגרסה השנייה, הפופולרית פחות, אבל הויכוח נמשך בכל עוזו.

עוד פן של הויכוח הוא שפלאת', הבלונדינית היפה ומלאת החיים, נראית כנציגה המושלמת של התרבות האמריקנית, בעוד שיוז, הקלטי, הקודר והשקוע בעבר, נראה כמייצג המושלם של התרבות הבריטית השוקעת.

הייאוש, האובדן, הטירוף

אחרי מותה של פלאת' הפך יוז למנודה בחוגים שונים של עולם הספרות הבריטי והאמריקני, בעיקר בקרב נשות הקהילה הפמיניסטית האקדמאית. הקראות ציבוריות שלו היו מופסקות בצעקות "רוצח" מהקהל. פמיניסטיות חמומות מוח אף טרחו ומחקו מקברה של פלאת' את שם נישואיה ליוז.

הסופרת, המשוררת והמתרגמת רונית ליברמנש, חובבת גדולה של שירי פלאת', מנסה להסביר את המיתוס של פלאת.

ליברמנש : "פלאת' היא מקרה יוצא דופן, האופן שבו ירד עליה המסך בצורה כה דרמטית היה אחראי בצורה רבה להפיכתה למיתוס. נסיבות חיים מלודרמטיות אכן תורמות בדרך כלל להפיכתו של אמן לאיקון תרבותי, אבל צריך שיהיו גם שירה חזקה, ורצוי מאוד גם יופי פיזי שאף פעם לא מזיק. את כל אלה היו לפלאת'. לא ידוע לי על משוררים מודרניים אחרים שהפכו למיתוס כמוה".

"את שיריה אפשר למצוא באתרים ובלוגים רבים של בני נוער באינטרנט, לרוב נוער "גותי" שנוטה ללבוש בגדים שחורים ושנמשך לסיפורי אימה, לסיפורי ערפדים ולעל-טבעי. הם מתחברים מאוד לפלאת', וגם ליוז ולשירו המיסטי "העורב". נראה שתחושות הייאוש, האובדן, הטירוף והרצון למות ולקום לתחייה על מנת לרדוף את אויביה - תחושות אותם ביטאה בשיריה - מתחברות היטב לבני הנוער האלה".

מה חשבת על הסרט?

"לא אהבתי את הסרט, הוא היה פשטני מדי. הם הפכו אותה לאישה היסטרית בסיפור הוליוודי פשטני. היא ניסתה להיות אישה טובה בכול; אם, רעיה, משוררת, ונכשלה. היא סבלה ממחלת נפש שגרמה לה לנסות להתאבד בעבר. לא צריך להאשים את יוז בכל דבר.

ליוז עצמו היו חיים טרגיים גם לאחר התאבדות פלאת', שכמו אישרו את הטענה שפלאת' הטילה עליו קללה במותה. גם אשתו השנייה, זאת שעימה בגד בפלאת', התאבדה בצורה זהה לזו של פלאת' והרגה ביחד איתה גם את בתם המשותפת.

יוז סרב כל חייו להתבטא בעניין פלאת', אולי משום שידע ששתיקתו רק מחזקת את המיתוס שצומח סביב שניהם. היה מי שראה בו דמות פרומתאית שנאלצת לראות שוב ושוב את ההתעללות הנמשכת בדמותו בידי אנשים שהאשימו אותו ברצח פלאת'. הוא המשיך ליצור. בין השאר תרגם לאנגלית את המשורר הישראלי יהודה עמיחי, שאת שיריו העריץ ושעמו היה מיודד.

זמן קצר לפני מותו ב-1998, פרסם ספר שירה, "מכתבי יום ההולדת", שתיעד את יחסיהם מנקודת המבט שלו. בפואמה ענקית ומסובכת תיאר יוז את פלאת' ככוהנת גדולה של כוחות "האם הגדולה" שנפלה קורבן לכוחות מיסטיים בהם לא ידעה לשלוט כהלכה. זמן קצר לאחר מכן נפטר יוז ממחלת הסרטן. *

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות