לא שווה את הנייר

"...תכליתה של חקיקה להשיג צדק", כתבה שטרסברג-כהן, "להיות סבירה, לדור בהרמוניה תחיקתית עם דברי חקיקה אחרים, להגשים זכויות יסוד - ביניהן זכות הקניין - ולשמור על נייטרליות המאפיינת דיני מס ראויים..."

אפשר להעריך שחלק מהותי מחקיקת המס הכרוכה בהיבטי ההתעשרות הכלכלית של הנישומים בכלל - ובמיסוי שוק ההון בפרט - איננו עומד בקריטריונים הללו:

השיטה הנוכחית, בעניין חובת ניכוי מס במקור מהכנסות פיננסיות שוטפות מניירות ערך סחירים (ריבית ודיבידנד), מביאה בהכרח לעיוותי מס בעת המסחר בהם (המוכר ישלם מס בשיעור של 15% על מרכיב התשואה הגלום בתמורת המכירה ואילו הקונה ידווח על תשואה מלאכותית מנייר הערך, ועל הפסד הון "סמוי" ובלתי כלכלי, לעת המימוש).

מאחר שלא בוטלו ההוראות הכלולות בסעיף 3(ח') לפקודת מס הכנסה - הרי שמשקיע אשר ירכוש איגרת חוב סחירה, ויקבל לאחר מכן ריבית שנצברה בתקופה שקדמה ליום רכישתה, לא יהיה רשאי "להשתמש" בסכום המס (היחסי) שינוכה במקור בעת תשלום הריבית (אלא אם כן המדובר במוסד כספי)!

משקיע פרטי בניירות ערך סחירים, שיממש בעתיד את כל השקעותיו ברווח ריאלי (לעומת השווי ליום 31.12.2003, ככל שבוצעה מכירה רעיונית, או העלות המתואמת - כגבוה ביניהם) יושת עליו, כחוק, מס רווח הון בשיעור של 15%.

לעומת זאת, משקיע כאמור שיממש בעתיד את כל השקעותיו בהפסד ריאלי (נטו) - לא "ייהנה" מכל הפחתה במס בשל ההפסד, ויהיה עליו להפיק רווחים ריאליים מניירות ערך סחירים, לאחר מכן, אם איננו חפץ בהתפוגגות ההפסד.

בדומה לכך, משקיע שלא יקפיד לממש - במועד הנכון - הפסדים ריאליים, הגלומים בניירות ערך סחירים, עלול לשלם מס (מיותר) בשל רווחי הון ריאליים שהפיק מניירות ערך סחירים אחרים, ובסוף הדרך יישאר "תקוע" עם הפסדים שאינם ניתנים לשימוש.

אין (בשלב זה) אפשרות לקזז רווחי הון ריאליים, ממימוש ניירות ערך "זרים", כנגד הפסדי הון ממימוש ניירות ערך "ישראליים" (וההפך מכך). למרבית הפליאה, עיוות מס זה לא יוסר מעלינו גם בשנת המס 2005, ככל שניתן ללמוד מהצעת החוק מס' 121 מיום 26.7.2004, למרות שמתוכננת הקדמת השוואת שיעורי המס, למשקיעים בניירות הערך הסחירים.

מבלי להמעיט בכוונות הרצויות של נציבות מס הכנסה, שעושה לאחרונה מאמצים ניכרים להרגיע את הרוחות, חשוף המשקיע הישראלי לעיוות מס ייחודי, שאין לו אח ורע בעולם.

משקיע תושב ישראל, שהצליח להפיק רווחים נאים מהשקעותיו בשוק ההון, עלול למצוא את עצמו נדרש (ע"י פקיד השומה) להשלים את המס, עד לשיעורו המרבי, אם התקיימו הקריטריונים "לעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי" (הקוראים בעלי העצבים החזקים מוזמנים לעיין בפסק הדין שניתן בעניין מזרחי יצחק נגד פקיד שומה ירושלים, עמ"ה 35/82).

מאידך חברו שכשל - והשקעותיו עלו בתוהו - ימצא עצמו ניצב אל מול חומה בצורה, אם יבקש לקזז את הפסדיו כנגד הכנסותיו מכל מקור אחר, שכן בפסק הדין בעניין צבי ברנר נגד פקיד שומה גוש-דן (עמ"ה 155/97) נקבע כי הדבר אינו אפשרי, בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה.

לאור כל אלו מוזמן הקורא לתת את מלוא תשומת לבו לדברי השופטת טובה שטרסברג-כהן, כפי שצוטטו בתחילת הרשימה, ולשאול את עצמו עד כמה מתממשת בפועל תכלית החקיקה.

הכותב הוא ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות', רואי חשבון