ביהמ"ש: פי גלילות אינה רשאית לנכות כהוצאה את דמי החכירה למינהל

ביהמ"ש המחוזי בנצרת קובע, כי חברת פי גלילות אינה יכולה לנכות כהוצאה את דמי החכירה שהיא משלמת למינהל מקרקעי ישראל, בגין הקרקעות שהיא חוכרת ממנו להפעלת המסופים שלה. לעומת זאת, הותר לחברה לנכות תשלומים בגין הכנות להעתקת המסופים שלא יצאה לפועל.

ביהמ"ש דן בערעור שהגישה פי גלילות נגד פקיד השומה למפעלים גדולים על סירובו להכיר בשלוש הצעות מרכזיות שלה. האחת היא דמי החכירה לקרקעות המסופים בהרצליה (צומת פי גלילות), ירושלים, אשדוד ובאר שבע.

בנושא זה נקבע, כי חוזי החכירה מלמדים שייעודם של דמי החכירה ורכישת זכות הדומה במהותה לבעלות בקרקע המוחכרת, ולא תשלום הדומה לדמי שכירות. לפיכך, קבע ביהמ"ש, פי גלילות אינה יכולה לנכות בצורה שוטפת את דמי החכירה, אלא תוכל רק לנכותן כחלק משווי הרכישה של הזכות שיופחת אם וכאשר תקבל פיצוי בגין פינוי הקרקע.

נושא שני היה הוצאות על סקרים ובדיקות לצורך העתקת מסוף פי גלילות, כאשר במועד הערעור לא הבשיל לכלל מעשה. ביהמ"ש קובע, כי אין ספק שמדובר בהוצאה עיסקית, בדרך כלל הוצאות לצורך רכישת נכס יהוונו בעלות הנכס, משום שהן מכילות רכיב של השקעה שיתן אותותיו לאורך שנים.

ואולם, במקרה הנוכחי, המסוף החלופי לא נרכש ולפיכך לא ניתן להוון אליו את הוצאות בהן נשאה פי גלילות, כאשר נדרשה שוב ושוב בידי המדינה לפעול למציאת אתר חלופי.

ביהמ"ש מוצא, שמצב זה דומה לכלל החשבונאי, לפיו אם הוצאה נועדה להניב יתרון לעסק לאורך זמן אך מתברר שלא ניתן לעשות שימוש בנכס זה - יש להתירה בניכוי שמשום שלא מאורגן בה כל יתרון לעתיד.

נושא שלישי היה הלוואות שנטלה פי גלילות לצורך חלוקת דיבידנד לבעליה (חברות הדלק, סונול ופז ב-50% והיתרה בידי תשתיות נפט הממשלתית), כאשר בגינן נשאה בהוצאות מימון. המחלוקת היתה בשאלה הם החברה רשאית לנכות את ההוצאות הריאליות בגין הלוואת אלו.

ביהמ"ש קיבל בנושא זה את עמדת פי גלילות, לאחר שהוכח, כי הסכום שנתקבל ממקורות זרים שווה לעודף החיובי שנוצר בחברה. לאחר חלוקת הדיבידנד, חזרה פי גלילות לנקודת האפס מבחינה זו, שכן כל ההלוואות שימשו לתשלום הדיבידנד ולא נותרו עודפים מהן בקופתה. לפיכך, הותר לחברה לנכות את הוצאות המימון. (עמ"ה 1009/99).