נמר דרקון

בחודש הבא יתקיים בפני שופטת בית משפט השלום בפתח-תקווה, מיכל נד"ב, הדיון הראשון בתביעת דיבה שהגיש יו"ר עמותת נמ"ר, שבתאי עזריאל, נגד שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל. לעזריאל יש חשבון ארוך עם הרשויות ועם הפרקליטות. תביעת הדיבה האמורה, הינה ספיח של עתירה לבג"ץ שהגיש עזריאל, בזמנו, נגד ועדות מס רכוש. נילוו לה טענות כרימון נגד ממלאי תפקידים אז בפרקליטות המדינה, הישובים היום בכיסאות בכירים במערכת המשפטית.

בין היתר, היו לעזריאל טענות נגד מי ששימש בשעתו ראש מחלקת הבג"צים, עוזי פוגלמן, היום שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ונגד יו"ר הרשות למניעת הלבנת הון, יהודה שפר, ששימש אז כפרקליט בכיר במחלקת הבג"צים. עזריאל טען, כי שפר מסר הודעות כוזבות לבג"ץ, במהלך הדיון בעתירתו של עזריאל.

עזריאל אף הגיש תלונה משמעתית נגד שפר, ללשכת עוה"ד. בלשכה מצאו כי יש מקום להעמידו לדין, אך שופט בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, עשה שימוש תקדימי למדיי בסמכותו, והביא להפסקת ההליכים נגד שפר.

מכל מקום, המערכת המשפטית תצטרך כעת להתמודד עם תביעה נגד בשר מבשרה, ארבל. השופטת בתיק, נד"ב, תידרש להפגין אובייקטיביות יתרה, בדונה בטענות נגד מי שאחראית מהיום והלאה, גם אם לא במישרין, על קידומה במערכת. נד"ב גם התמחתה בעברה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, הסופגת עיקר טענותיו של עזריאל.

ארבל מיוצגת בידי עורכי הדין גלי בהרב-מיארה, מנהלת המחלקה לעניינים מינהליים בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), ושמאי בקר, פרקליט בכיר בפרקליטות זו.

ארבל: ניסיונות התנכלות

עזריאל הקים בזמנו את עמותת נמ"ר, נפגעי מס רכוש, והוביל את המאבק הציבורי לביטול מס הרכוש ולביצוע רפורמה במיסוי נדל"ן. בינואר השנה, הגיע לידיו מכתבה של ארבל, בהיותה פרקליטת המדינה, ליו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, חה"כ מיכאל איתן, ובו כתבה בין השאר, כי תלונותיו של עזריאל, באשר לשפר, נבדקו בשעתו בפרקליטות המדינה. בסיום הבדיקה סברו בפרקליטות, כי הקובלנה הוגשה על יסוד תלונה שאינה אלא ניסיון להתנכל לעובדי ציבור העושים מלאכתם נאמנה, וכי בהודעה שהגיש שפר לבית המשפט לא היה משום הטעיית בית המשפט בכל דרך.

עזריאל טוען בתביעתו, כי הוצג על ידי ארבל כאדם זדוני המתנכל לעובדי ציבור, והדבר מהווה השמצה, בהיותו איש ציבור שעמד בראש מאבק ציבורי וייצג עמותת נפגעים, והן כמי שפועל בעניינים ציבוריים נוספים.

עזריאל מציין, כי מאז החלה נמ"ר בפעילותה הציבורית, הוא הפך יעד להתקפות אישיות מצד עובדים במשרד האוצר והפרקליטות, שעשו כל מאמץ להשחיר את פניו, להשמיצו ולהציגו כאדם שכוונותיו פסולות".

בכתב הגנה הנפרס על פני כ-30 עמוד, טוענת ארבל כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, שאינה אלא כלי פסול (אחד מני רבים), במסגרת המלחמה של עזריאל נגד מוסדות ציבור ועובדי ציבור. במקרה האמור, מכוונת התביעה לפגוע אישית באורגן הבכיר ביותר בפרקליטות המדינה (לשעבר) מאחר שביצע את תפקידו כדת וכדין. מכתבה של ארבל לחה"כ איתן, נטען בכתב ההגנה, מהווה תשובה עניינית ושקולה נגד פנייה רוויית השמצות חסרות בסיס של עזריאל.

ארבל טוענת, כי עזריאל מפיץ הכפשות ולנוכח זאת לא פלא כי היא מצאה לקבוע במכתבה כי הוא מתנכל לעובדי ציבור. עובדים רבים בשירות הציבורי, טוענת ארבל, לרבות היא עצמה, הינם למודי ניסיונות התנכלות מצד עזריאל.

ארבל מתארת, כי עזריאל ניסה לסכל את מינויו של פוגלמן לשופט, ואף הוציא דיבתו רעה גם אצל נשיא המדינה; הגיש תלונות למשטרה כנגד פוגלמן, שפר ונגד עו"ד יעקב שפירא, ששימש כעוזרו הראשי של היועץ המשפטי לממשלה; שלח מכתבי התראה לפני הגשת תביעת נזיקין, והמכתבים המתנכלים, המאיימים והמשמיצים, תדירותם, היקפם, קיצוניותם, עיתוי פירסומם, כל אלה מעידים בבירור כי הוא מבקש ומנסה להתנכל ולהכפיש כל מי שעומד בדרכו ונגד עתירותיו לבית המשפט. פרקליטת המדינה רק הגיבה לפירסום המכפיש של עזריאל לאיתן, שניסה להטיל דופי בפרקליטות ובאנשיה, וזאת בכדי להעמיד הדברים על דיוקם, עובדתית ומשפטית.

ארבל מציינת, כי רובינשטיין בזמנו, החליט להפעיל סמכותו להפסקת הליכים, לאחר שעיין אישית בתיק הבג"ץ ומצא כי טופל מקצועית ככל תיק. הוא שוכנע כי שפר עשה מלאכתו נאמנה ובאורח מקצועי.

בכתב תשובה לכתב ההגנה, טוען עזריאל, כי ארבל הרחיבה את היריעה בתשובתה, והתגונן מפני טענתה המציגה אותו כמתנכל סידרתי. בכתב תשובה על פני למעלה מ-40 עמוד, הוא פורס את השתלשלות מאבקיו וההליכים שנקט במסגרתם. לטענתו, הצגת הדברים על ידיה, מראה שיטה ולפיה די בכך שאדם מתלונן, כדי לסמנו כ"מתנכל לעובדי ציבור העושים מלאכתם נאמנה".

החוק לא מקנה חסינות מוחלטת

לדברי עו"ד אמיר טיטונוביץ, העוסק בלשון הרע, חוק איסור לשון הרע מקנה הגנה מפני תביעות לשון הרע, לפירסומים שונים. עם זאת, ההלכה קובעת, כי לא כך הדבר כשמדובר בפירסומים שהינם מעבר למה שדרש העניין.

במקרה האמור, אומר טיטונוביץ, החוק לא מקנה פטור או חסינות מוחלטת לפירסום מסוג כזה, וכן לא לתוספת במכתב, זו המתייחסת לעזריאל, שלכאורה אינה הכרחית. לאור זאת, טוען טיטונוביץ, יש מקום, לכאורה, לבירור התביעה.