משפטני חשבים: צבירת ימי חופשה אפשרית רק בהסכמת המעביד

צבירת ימי חופשה על ידי העובדים אפשרית רק אם המעביד הסכים לכך - כלומר אם לא אסר במפורש ובאופן יזום על צבירה כזו. כך קובעים משפטני קבוצת חשבים.

לדבריהם, החוק מחייב את המעביד להוציא עובד לחופשה למשך שבעה ימים לפחות בשנה, אך את הימים הנותרים רשאי העובד לצבור לניצול מאוחר יותר או לפדיון.

בהתייחס לתופעה הגוברת של הוצאתם עובדים לחופשה מרוכזת, אומרים משפטני חשבים, כי החוק אינו מתייחס לסוגיה זו במפורש. ואולם, מפסיקות שונות של בתי הדין לעבודה עולה, כי המעביד רשאי לקבוע מועדי חופשות לעובדיו, כפי שהוא מסדיר את ימי העבודה ושעות העבודה והמנוחה של העסק שבבעלותו.

מכאן ניתן להסיק, כי למעביד יש זכות להחליט על חופשה מרוכזת על חשבון ימי החופשה הצבורה. עם זאת קבעו בתי הדין לעבודה, כי אין למעביד זכות להפעיל את החופשה המרוכזת באופן שרירותי וללא התחשבות ברצון העובדים.

"במקרה שלעובד חסרים ימי חופשה לכיסוי כל ימי החופשה המרוכזת, המעביד הוא שאמור לממן את הימים האלה, משום שכפה על העובד את החופשה", קובעים משפטני חשבים.