לא הלכו עד הסוף

כשהושקו המכוניות ההיברידיות (מנוע משולב העובד גם על בנזין וגם על חשמל) הראשונות לפני מספר שנים, הציפה אווירה אופטימית את "הירוקים" ברחבי העולם. לראשונה, נראה היה שתעשיית הרכב מצמיחה מצפון חברתי ורגש כלפי משאביה המתכלים של אימא-אדמה ומוכנה להשקיע הון בפיתוח וייצור של מכוניות ידידותיות לסביבה. זאת לאחר שנים ארוכות, שבהן "חינכה" תעשיית הרכב מיליוני לקוחות, בעיקר בארה"ב, שהרכב המתאים עבורם הוא מפלצת מתכת זוללת-בנזין ומחוררת-אוזון.

אבל, ותמיד יש אבל, בימים אלה ממש מתחיל השלב השני בחייו של שוק כלי הרכב ההיברידיים ונראה כי השמחה והאופטימיות היו מוקדמות. טויוטה, למשל, חלוצת הענף, עתידה להציג בתערוכת פאריס בחודש הבא את הרכב ההיברידי הסדרתי השני שלה. לא, אין זו מכונית עירונית קטנה ועממית וגם לא מכונית למשפחות עם תקציב מוגבל; מדובר בגרסה היברידית של רכב הכביש-שטח המפואר "לקסוס RX400" - כלי ענק ויקר להפליא. לצד המנוע החשמלי הנקי ומטהר המצפון שלו הוא מכיל גם מנוע בנזין V6 גדול וצמא בנפח 3.2 ליטר. הדגם ההיברידי הסדרתי הראשון, שהשיקה פורד לאחרונה, הוא גרסת חשמל-בנזין של רכב הכביש-שטח המפנק והכבד "פורד אסקייפ". שיא הציניות שייך לג'נרל מוטורס, שהציגה החודש פיק-אפ היברידי ענק ממשפחת השברולט סילברדו, עם מנוע בנזין V8 מפלצתי.

לא עושה עניין

לאחר השיעור המאלף בציניות נוסח דטרויט, המפגש עם הסיוויק IMA, המכונית ההיברידית הראשונה של הונדה בייצור סדרתי מלא, הוא בגדר משב רוח מרענן. חיצונית, נראית המכונית כמו הונדה סיוויק תמימה ורגילה פרט לגלגלים בעיצוב שונה מעט ולכיתוב זעיר על מכסה תא המטען. המסר הוא ברור - זו מכונית ללקוחות בעלי מצפון, שרוצים מכונית ידידותית לסביבה - אך לא מעונינים לעשות מזה סיפור גדול. הגישה הזו שונה בתכלית מהגישה של טויוטה, שהעניקה ל"פריוס" המתחרה עיצוב, שזועק "אני ירוק" והפכה אותה לחביבתם של כוכבים הוליוודיים, פוליטיקאים וכל מי שזקוק לשדרוג של תדמיתו הציבורית.

תא הנוסעים של ה-IMA ממשיך את המגמה עם עיצוב צנוע, משפחתי ותכליתי. התוספת היחידה בהשוואה לסיוויק המשפחתית היא מחוון כחול בלוח, שמראה באמצעות גרף דינמי את מצב הפעולה של המנוע החשמלי בזמן אמת - "טעינה" או "סיוע למנוע הראשי". המחוון הדינמי הזה הופך תוך זמן קצר למעין "מד מצפון", שמעודד את הנהג לנהוג בצורה חסכונית. מדובר בעסק ממכר למדי שגוזל לא מעט תשומת לב.

פרט לכך זוהי סיוויק לכל דבר. המצבר הנטען המיוחד מסתתר מאחורי מסעד הגב של המושב האחורי. מרחב הרגליים מאחור מצוין, גם לשלושה מבוגרים, ואיכות הייצור גבוהה.

את המנוע ההיברידי שלה מכנה הונדה בשם "מנוע סיוע אינטגרלי" - וכשמו כן הוא. יחידת ההנעה כוללת מנוע חשמלי קטן ממדים, שמושתל במרווח ההדוק בין מנוע בנזין רגיל בנפח 1.3 ליטר (שהושאל מהונדה ג'אז) לבין מערכת התמסורת. להבדיל מהטויוטה פריוס, שבה המנוע החשמלי מסוגל גם להזיז את המכונית באופן עצמאי, בהונדה מיועד מנוע החשמל רק לתמוך במנוע הבנזין תחת עומס תוך שהוא מוסיף ל-90 כוחות הסוס המקוריים שלו עוד כ-13 כ"ס. כאשר הנהג נוהג בצורה רגועה, גולש בירידה או מרפה מדוושת הגז, הופך המנוע החשמלי לגנרטור, שמטעין את הסוללה ממנה הוא שואב את כוחו - וחוזר חלילה.

כאשר הרכב עומד ברמזור או משולב לניוטרל, מפסיק מנוע בנזין אוטומטית את פעולתו עד לשילוב מחודש של ההילוכים ולחיצה על דוושת הדלק. או אז נרתם המנוע החשמלי שוב לפעולה ומאפשר התנעה ויציאה חלקה של מנוע הבנזין, ללא צורך בלחיצה על דוושת המצמד או סיבוב של המפתח. בדרך זו מופחתת משמעותית צריכת הדלק בתנאי נסיעה עירוניים ובפקקים וכמובן גם זיהום האוויר.

תחושה של אבולוציה

בשטח, העסק עובד בצורה שקופה למשתמש. ברוב תנאי הנהיגה המנוע נשמע, מרגיש ונוסע כמו מנוע VTEC רגיל של הונדה. התאוצה הראשונית איטית מעט, אך אז מתחיל המנוע לעלות בסל"ד וצובר דחף בקצב מכובד. אם מתעלמים מאזהרות "מד המצפון" על נהיגה לא חסכונית, אין בעיה לשייט על הכביש המהיר לאורך זמן ב-140 קמ"ש פלוס או להאיץ בעליות.

בנהיגה תחת עומס, מתרוקן המצבר של מנוע הסיוע החשמלי בקצב מהיר אך הרפיה קלה מהדוושה טוענת אותו באותה מהירות. תיבת ההילוכים מדויקת וחלקה, המצמד קל, ההגה מעורפל, הבלמים חדים ונוחות הנסיעה סבירה אך לא מבריקה, ממש כמו כל סיוויק.

ייחודה של ה-IMA בולט בעיקר בתנאים של זחילה-עצירה-זחילה בפקקים, שבהם נכנס מנוע הבנזין של ה-IMA לתרדמה נטולת רעש או רעידות. בתנאים כאלה גם בא לידי ביטוי יתרון החיסכון העיקרי של המכונית. במסלול ארוך ועתיר פקקים עירוניים, רשמה ה-IMA הידנית צריכת דלק מרשימה של כ-16 קילומטרים לליטר. קרוב לוודאי שבנסיעה בין עירונית ההבדל ילך ויפחת. בנוסף, צריך לקחת בחשבון, שמנגנון הכיבוי/התנעה החשמלי המבריק מנוטרל כאשר המזגן פועל. לפיכך, אפשר להניח, שהחיסכון בדלק יהיה משמעותי יותר בתקופת החורף, האביב והסתיו.

בשורה התחתונה מותירה הסיוויק תחושה של אבולוציה ולא רבולוציה. מהנדסי הונדה לא "הלכו עד הסוף" כמו עמיתיהם בטויוטה ולא יצרו מכונית מהפכנית, שיכולה להעניק לבעליה את התחושה יוצאת-הדופן של נהיגה במכונית חשמלית "אמיתית". מה שהם יצרו זו מכונית בנזין משפחתית שימושית, הגיונית ואיכותית, שבתנאים הנכונים יכולה לחסוך לבעליה אחוזים לא מבוטלים מחשבון הדלק החודשי. בל נשכח את הטבת המס בגובה של כמעט 50%, שמעניקה מדינת ישראל על מכוניות היברידיות. זו מציבה את מחירה של ה-IMA האוטומטית על רף סביר של כ-145 אלף שקל. מנגד, תמורת עשרת אלפים נוספים כבר אפשר לרכוש הונדה אקורד - ועוד להישאר עם מספיק כסף לערמה של מדבקות "גרינפיס" מטהרות מצפון. *