שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, דחתה את ערעורה של חברת וורנר ברדרס על החלטתו של רו"ח צבי יוכמן, הנאמן של תבל, לדחות בחלקה תביעת חוב שהגישה, שעניינה הפרת החוזה בינה לבין תבל טרם קריסתה של תבל.
עיקרו של הערעור נסב על סך של 11.5 מיליון דולר, המהווה דרישת וורנר לתשלומים עתידיים, שהיתה מקבלת מתבל בגין השנים הרביעית והחמישית של החוזה בין הצדדים. וזאת, אלמלא בוטל עקב ההפרה הנטענת מצד תבל.
אלשיך קבעה, כי דין ערעורה של וורנר להידחות באשר הוא מנוגד לדין וכל מהותו ניסיון להשיג רווח גבוה באורח חריג ובלתי מוצדק, על חשבונם של נושיה הרגילים של תבל. וזאת, תוך הכנסת הנאמן להוצאות ודיונים ארכניים, אשר תובעים אף הם את מחירם הניכר מקופת הנשייה. נוכח הנסיבות החריגות, היקף ההתדיינות, התנהגותה של וורנר והנזק העצום שנגרם לנושים - בין היתר בשל השיהוי המתמשך בחלוקת דיבידנדים בגין מעשיה של וורנר - חייבה אותה אלשיך בהוצאות הנאמן ובשכר טרחת עו"ד בסך 100 אלף שקל.
אלשיך ציינה עוד, כי הסתבר בתקופת הקפאת ההליכים - ו-וורנר לא הכחישה זאת באורח כן ואמיתי - כי המחיר נשוא ההסכם שהופר הוא גבוה באורח יוצא דופן .
לדבריה, המחיר המקסימלי שעלה בידיה של וורנר למכור את תוכני השידור העתידיים, נשוא השנים הרביעית והחמישית להסכם עם תבל, עומד על 2.8 מיליון דולר. וזאת, בעוד שלפי ההסכם עם תבל, היתה זכאית וורנר לכאורה לסך המתקרב ל-20 מיליון דולר.
לדברי אלשיך, המחיר החוזי שנקבע בין וורנר לבין תבל גבוה באופן החורג מכל אמת סבירות, והדבר תורם למסקנתה כי דרישתה של וורנר לפיצוי ציפייה כזה - קל וחומר הצגתו כנזק מהותי העומד בשורה אחת עם נזקם של נושים אחרים - הוא תמוה, בלשון המטעה.
עוד קבעה אלשיך, כי בתביעתה של וורנר נפלו מספר פגמים, היורדים לשורשו של עניין, בהם תביעה החורגת בהרבה מעקרונותיהם הבסיסיים של דיני התרופות בגין הפרת חוזה. לדבריה, קשה להשתחרר מהתחושה שאין עסקינן אלא במסווה לפיצוי עונשי, אשר מקומו לא יכירנו בדין הישראלי.
רו"ח יוכמן יוצג על ידי עוה"ד דרור ויגדור, אורנה ששון-ארדיטי וחניטה בלינסון ממשרד יגאל ארנון. (פש"ר 1361/02).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
