הכל נשאר במשפחה

הצדדים הם אחים, שהסתכסכו על רקע ירושת מקרקעין שהוריש להם אחיו המנוח של אביהם. נפתחו ביניהם הליכים משפטיים, בין היתר למתן צווי מניעה ולפירוק שיתוף בחלקה. בית משפט השלום דן בתביעות במאוחד ונתן פס"ד שקבע את תשלומי האיזון שעל הצדדים לשלם האחד למשנהו. בקשה שהוגשה בהמשך לביטול פסק הדין, נדחתה ע"י בית משפט השלום.

נפתח תיק הוצל"פ בעכו, אלא שהמערערים ביקשו מראש ההוצל"פ שלא לאכוף את הפסיקתא של בית משפט השלום, בטענה שהיא ניתנה בחוסר סמכות. לטענתם, הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, ולא לבית משפט השלום. משנדחתה טענתם, ערערו לבית המשפט המחוזי (העניין נדון בפני השופט ראיק ג'רג'ורה).

במקרה הנדון, אחד מהמתדיינים היה בן אחיהם של הצדדים (ולא אחד מהאחים עצמם). האם די בכך להוצאת הנושא מתחום סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה? השופט ג'רג'ורה משיב בשלילה (בהמשך להחלטה קודמת שניתנה ע"י השופט גרשון בה"פ 271/01). "כדי להקנות לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית צריכים להתקיים שני מבחנים מצטברים", קבע השופט ג'רג'ורה, "מבחן 'הזהות', מי הם הצדדים לסכסוך, ומבחן 'המהות', העילה של התובענה 'סכסוך בתוך המשפחה'".

העובדה שאחד מבעלי הדין איננו עונה על ההגדרה לפי סעיף 1 לחוק איננה דוחה את סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בסכסוך. בנושא זה, ראוי לערוך הבחנה בין בעל דין "עיקרי" לבין בעל דין שחלקו בסכסוך, או תרומתו לסכסוך, הם "מזעריים" בלבד. מבחן הרלוונטיות של הצד שאיננו בן משפחה יישקל לאור המבחן השני, בדבר מהות הסכסוך.

סיכום ביניים, על פי מבחן זהות הצדדים, אין לשלול במקרה הנדון את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. ואולם, מה בדבר המבחן השני, הוא מהות הסכסוך (מהות העילה)? סיווגו של עניין הראוי להידון בפני בית המשפט לענייני משפחה עלול לעיתים להיות סבוך. כל שכן, שעה שעל פי הפסיקה (ועל פי שורת ההיגיון), יש להכריע בנושא כבר בשלב המיקדמי של הדיון, על פי כתבי הטענות של הצדדים.

במקרה הנדון, עיון בכתבי הטענות שהגישו הצדדים לא מצביע על פירוט עובדתי בדבר קיומו של סכסוך משפחתי שתרם להיווצרותה של עילת התביעה. להיפך, הסכסוך בין האחים פרץ על רקע מחלוקת ביחס לזכויות הקניין בחלקה כתוצאה מהצוואה. הפן הסובייקטיבי מראה, שהמרכיב הדומיננטי של התביעה היה, גם בעיניהם של הצדדים, אזרחי ולא משפחתי.

יתר על כן, נושא הסמכות העניינית הועלה בשלב מאוחר של המשפט, וביתר דיוק, בחלוף 5 שנים מתחילת ההליכים. די בעובדה זו בכדי להוביל לדחייתה של הטענה. המגמה הקיימת הינה, שלא לקבל טענה בדבר חוסר סמכות עניינית לאחר שהדיון התנהל לגופו של עניין, ומבלי שמי מהצדדים העלה את הטענה.

ההלכה האחרונה, יצויין, חורגת ממגמה פסיקתית הפוכה ששררה שנים רבות, ולפיה התירו לצדדים להעלות טענות בדבר חוסר סמכות עניינית גם בשלבים מאוחרים יותר, ובכלל זאת בשלב הערעור. לפי האמור לעיל, נדחה הערעור.

(ע"א מחוזי חיפה 2316/02 מעלוף ואח' נ. מעלוף ואח', פס"ד מיום 3.9.04. השופט ראיק ג'רג'ורה).