ביהמ"ש העליון: מתיישבים בהרחבות המושבים אינם חייבים במס שבח ורכישה

משמעות פסק הדין היא, כי בהליכי הרחבה של מושבים לבני מקום ולקרובים אין להטיל מס שבח או מס רכישה, שכן לא אירע כל אירוע מס.

היישוב הדר עם, כפר שיתופי להתיישבות, החליט על הרחבת ההתיישבות וקבע נוהל להרחבה. נקבע, כי "לבני המקום" תינתן עדיפות בהרחבה.

אילן גורשטיין היה בעל נחלה בהדר עם, אותה העביר בשנת 1993 לבתו אורנה ובן זוגה, עו"ד אורי ברימר. גורשטיין המשיך להתגורר בנחלה.

טל, בתו השנייה של גורשטיין, ובן זוגה עופר סינדורף, חתמו על חוזה פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל ביחס למגרש מגורים בהדר עם, במסגרת תוכנית ההרחבה. בעקבות אישור זה שילמו מס רכישה בסכום של 5,667 שקל.

לאחר שמושב הדר עם המציא למנהל מס שבח רשימה של מקבלי המגרשים, הודיע מנהל מס שבח לזוג כי הוא רואה בהמלצת המושב לקבלת מגרש אירוע מס של "מכירת זכות במקרקעין". כתוצאה מכך, נדרש הזוג לשלם מס רכישה של כ-40 אלף שקל, וגורשטיין כמוכר הזכות במגרש נדרש לשלם מס שבח של 100 אלף שקל.

על כך ערערו בני המשפחה, באמצעות עו"ד ברימר, לוועדת הערר, וזו קיבלה את הערעור. הוועדה קבעה, כי אין חובת תשלום מס רכישה על סינדורף, ואין חובת תשלום של מס שבח על גורשטיין, בשל ההמלצה או ההפניה. זאת, בשל העובדה כי לא אירע אירוע המחייב תשלום מס.

הנשיא אהרון ברק, בהסכמת השופטים יעקב טירקל ואסתר חיות, אישר את קביעת ועדת הערר וקבע, כי אין כאן כל אירוע של מכירת זכות במקרקעין, וכי ההמלצה איננה מכירה כזו.

עוד קבע ברק, כי חיובו של גורשטיין במס שבח הוא פסול, שכן מס שבח מוטל על השבח, כלומר על עליית הערך, ואילו החיוב שהוטל עליו הוא על הערך הכלכלי עצמו.

עו"ד ברימר הודיע, כי לאור תוצאת פסק הדין בכוונתו לפנות למנהל מס שבח בדרישה להחזיר לאלפי מתיישבים בהרחבות במושבים את המס שנגבה מהם ללא כל הצדקה חוקית. יצוין, כי חלק מהמתיישבים בתוכניות ההרחבה נהג להצהיר על עיסקה בין קרובים, אשר פטורה ממס שבח וחייבת רק בשליש ממס רכישה. חלק אחר אשר לא הצהיר כך שילם את מלוא המס. (ע.א 8249/01).