על כל אלה לא נסלח

רשימת הסליחות של קברניטי הכלכלה לשנת התשס"ד היוצאת היא אינסופית, בעיקר בשל הפרחת סיסמאות פופוליסטיות ולא פרי בדיקה מקצועית. לסיסמה הפופוליסטית יתרון כפול: לא רק שהיא חוסכת התעמקות בממצאי מחקרים, היא מקלה על הספין התקשורתי שהיה למרכיב המרכזי במדיניות הכלכלית. ככל שהסיסמה פופוליסטית יותר היא נקלטת בשמחה על ידי הציבור, אף שברוב המקרים הוא הנפגע המרכזי מהשלכות הצעדים שמאחוריה.

הצרה היא שלא רק הציבור בולע את הסיסמאות, אלא גם התקשורת החשופה למניפולציות מצד השלטון, כל שלטון, ואין לה הכוח, היכולת ולעיתים גם לא הרצון לבחון לעומק והיא נכנעת לפופוליזם. הכל באשמת צעדת המחאה של ויקי קנפו והאמהות החד-הוריות, אז כל הצדדים, גם קנפו וגם שר האוצר, בנימין נתניהו, רתמו את מאבק האמהות החד-הוריות לפוליטיקה.

רוצים דוגמאות? הנה:

* רפורמת בכר בבנקאות ובשוק ההון תוזיל את העמלות הבנקאיות. כעת חוץ מהעמלות לבנקים, החוסכים בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות ישלמו דמי ניהול קבועים ושוטפים גם לחברות הביטוח ולחברות ההשקעה, הבעלים והמנהלים החדשים של הקופות והקרנות.

* המפקח על הבנקים, יואב להמן, ביטל את המינוס ואסר על חריגות באוברדרפט. חוץ מלפרסם טיוטה להוראה שהועברה להערות הבנקים, לא קרה דבר, ואם יקרה זה יהיה אולי בעוד חצי שנה, שנה. המינוס עוד חוגג, רק עכשיו נוספה עמלת מסגרת אשראי מאושרת.

* יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ שלום שמחון, ביטל את עמלת השורה והוזיל את שאר העמלות. לאחר שנה של כותרות גדולות בעיתונים, מסתבר כי הספין התקשורתי נעצר בכותרת: עמלת השורה בוטלה, אך במקומה נולדו דמי ניהול קבועים בסכום של 10-18 שקל בחודש (תלוי בבנק) ועוד דמי ניהול שוטפים, שסכומם משתנה בהתאם להיקף הפעילות הפיננסית.

דווקא הלקוחות הקטנים משלמים הרבה יותר. רוב לקוחות הבנקים, חוץ מהמאיון העליון, משלמים הרבה יותר מכפי ששילמו כשעמלת השורה היתה קיימת. עובדה, מספר התלונות שמקבל בנק ישראל מלקוחות הבנקים זינק פי 2. זה לא מפריע לח"כ שמחון להופיע כרפורמטור הגדול.

* הטיפול בעוני על ידי הוצאת סרבני עבודה לעבודות מזדמנות. הסיסמאות נגד המובטלים התנוססו מבלי להתחשב בכך שאין מספיק מקומות עבודה לכולם, וגם השכר של מי שמוצאים עבודה מאוד נמוך, ומשאיר אותם עניים לתמיד. רבע מהשכירים (650 אלף איש) משתכרים 30% מהשכר הממוצע במשק, פחות מ-2,000 שקל בחודש. ככל שייכנסו לשוק העבודה יותר עובדים בלתי מיומנים, השכר יירד עוד יותר ולא ירחק היום ונגיע ל-2 מיליון עניים, שליש מהאוכלוסייה.

* שירותים חברתיים, חינוך ובריאות, הם נטל על התקציב הציבורי. שירותים "רזים" הם טובים לצמיחה. בינתיים הרעבת השירותים החברתיים מתעצמת.

* עוד דוגמה: אם נחלק גוף כלכלי גדול, שיש לו מונופול, לשניים, תיווצר תחרות כבמטה קסם והמחירים ירדו. כל תלמיד שנה א' לכלכלה יודע, שתחרות נוצרת רק כשיש מספר רב של מתחרים, יותר משניים. עם שני מתחרים כל מה שמקבלים זה רק קנוניות ביניהם, לעיתים בסמכות וברשות. לזה קוראים קרטל.

גם ההסתדרות החדשה נדרשת להרבה סליחות, גם היא חטאה בתשס"ד בהפרחת סיסמאות. למשל, שההסתדרות לוחמת בעד החלשים. אם זה נכון, איפה היתה ההסתדרות כשהתרחשו כל הדברים הנפלאים האלה: כשהביאו את העובדים הזרים בשכר נמוך ושלחו לאבטלה את הישראלים. כשעשו רפורמה במס שמיטיבה רק עם משלמי המיסים מהחמישון העליון, למעשה רק עם המחצית העשירה של העשירון העליון.

איפה היתה ההסתדרות כשהממשלה עברה להעסקת עובדים ארעיים דרך קבלני כוח אדם, ללא זכויות סוציאליות ובשכר נמוך, תופעה מיוחדת לישראל. עוד המצאה ישראלית: הממשלה וכמה מהרשויות המקומיות מעסיקות עובדים דרך חברות כוח אדם.

איפה היתה ההסתדרות כשוועדי העובדים החזקים, בדעה אחת עם הממונה על השכר באוצר, יוצרים דור ב' של עובדים בשכר מופחת ובתנאי תעסוקה נמוכים יותר, כדי לקיים את השכר הגבוה החורג של עובדים קבועים דור א'.

ולסיכום, ההסתדרות מכריזה על סכסוך עבודה כללי במשק, כמחאה על הגזירות בתקציב 2005. היא עשויה להשבית את המשק בעוד שבועיים. זה מה שחסר לצמיחה ולשכירים בשכר נמוך. שביתה לא תהיה לפני החגים. אף אחד לא יסתכן בשיבוש שמחת החופשה המרוכזת של העובדים, שתחל בערב חג הסוכות ותימשך כשבועיים.

מדובר בחופשה המרוכזת הארוכה ביותר בתולדות המדינה. השבתת המשק לפני סוכות תשלול מהעובדים חצי משכורת חודשית: כדי לזכות במשכורת בחופשה, העובדים צריכים להיות בעבודה יום לפני סוכות.

ויותר מכל, קברניטי המשק צריכים לבקש סליחה מעובדי הרשויות המקומיות בפריפריה, ובעיקר מהעובדים בשכר נמוך, שלא קיבלו משכורת 10 חודשים ברציפות. הכרזה על שביתה בעוד שבועיים לא תועיל, מה גם שהאוצר ומשרד הפנים, כתרופת אקמול, מקדימים העברת תקציבים כדי להשקיט את המצפון. *