שירות דב

בחודש אוגוסט 92' ביקשה החברה התובעת לקבל מהבנק הנתבע אשראי. הבנק הבהיר לה, וגם התנה את הסכמתו, בפתיחת תוכניות חיסכון ע"י החברה. החברה פתחה שלוש תוכניות חיסכון, הכוללות הפקדה חודשית בסך 1,000 שקל ותוכנית אחת שבה הופקדו 100,000 שקל. בהזדמנות אחרת חזר סיפור המעשה המתואר, בהקשר להלוואה שנתקבלה מהבנק.

התניית שירות בשירות האסורה על פי הדין? האם נתקיימו תנאי סעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), לפיו - "לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בשירות אחר... אלא אם קיים קשר עיסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי"? האם התקיים יסוד הכפייה (על פי חוק הבנקאות, בשונה מיסוד הכפייה שבחוק החוזים חלק כללי)? זו היא השאלה שהובאה להכרעתה של שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שלומית וסרקרוג. גם במקרה הנדון, כמו באירועים נשוא פס"ד בוני התיכון (ע"א 6505/97) התמקדה השאלה לא בהתייחס ליסודות ההתנייה, אלא לדרך הוכחתה.

התניית שירות בשירות איננה מתבטאת באירוע אחד ממוקד, אלא ביצירת לחץ גלוי או סמוי על הלקוח. כשאווירה זו תלויה בתחושתו הסובייקטיבית של הלקוח בלבד, אין בכך די. לכן דורשת הפסיקה את הבאתן של ראיות חיצוניות שיסייעו בהכרעה. סעיף 7(א) מהווה התערבות בעקרון חופש החוזים. ובכל זאת, המחוקק הגיע למסקנה שהתערבות כזו היא ראויה, וזאת במטרה להגן על הלקוח מפני הכוח הכלכלי הרב בידי הבנק, לכפות על הלקוח פעולות כלכליות ועסקיות שאין האחרון חפץ בהן, ושלעיתים אינן לטובתו, ואולי אף מזיקות.

בנסיבות המקרה, ולאחר ניתוח העדויות והראיות, הגיעה השופטת וסרקרוג למסקנה חיובית. הוכח במידה הנדרשת בהליך האזרחי, ואולי אף מעבר לכך, שהיה קשר של התנייה בין הגדלת האשראי (ע"י הבנק) לבין פתיחת תוכניות החיסכון (ע"י החברה, בבנק הנדון).

בכך אין די. האם התקיים בין השניים "קשר עיסקי סביר", כהגדרת החוק והפסיקה? הבנק טען, שאין כל פסול בהפניית דרישה ללקוח לפתיחת תוכניות חיסכון, שתהוונה ערובה להבטחת פירעון החוב. דרישה זו מבטיחה את איתנות המוסד הבנקאי. טענה זו, לעצמה, לא נדחתה. אלא שתוכניות החיסכון מומנו מכספי החברה התובעת. במקרה שכזה, ספק אם ניתן לראות בהן בטוחה, שהרי אם ההלוואה לא תיפרע תוכניות החיסכון לא יוכלו לשמש בטוחה, וכל מטרתן להגדיל את רווחי הבנק.

"השאלה לקיומו של קשר עיסקי סביר, צריך שתיבחן, בין היתר, לאור שאלת הכדאיות בפתיחת תוכניות החיסכון", נקבע בפסק הדין. "כדאיות כזו לא הוכחה. כאשר נלקחת הלוואה שבה הריבית גבוהה אשר מביאה את הלווה לקשיים בפירעונה, הרי שאז אין לראות בפתיחת תוכנית כזו עיסקה כדאית. רווחי הבנק במקרה כזה אינם רק מעצם פתיחת תוכנית החיסכון אלא גם ממתן הלוואה בתנאי הבנק, כאשר ספק אם הלקוח נתון במצב אשר יכול לשאת ולתת עם הבנק על תנאי ההלוואה".

כל שנוצר במקרה כזה הוא הגדלת רווחי הבנק, מחד גיסא, והגדלת האובליגו של הלקוח, מאידך גיסא. זה גם מה שקרה במקרה דנן. ואולם גם כאשר הלקוח מצליח להחזיר את ההלוואה, לא היה כל הגיון כלכלי בתנאי השוק הבנקאי, כפי שהיו אז, לקחת הלוואה מהבנק לשם פתיחת תוכנית חיסכון".

(ת"א מחוזי חיפה 205/00 חברת אחים בן רחמים (צפון) נ. בנק דיסקונט, פס"ד מיום 27.9.04. השופטת שלומית וסרקרוג).