ולעזאזל האתיקה

מחצית הנכסים, להם זכאית דואק, מוערכים בעשרות מיליוני דולרים. לפי זה, שכר הטירחה שדורש יצחקניא, מסתכם בעצמו במיליוני דולרים.

דואק עצמה, שכרה את שירותיו של עו"ד יעקב לירז, ממשרד בלטר, גוט, אלוני, ולפני כשלושה חודשים הגישה תביעה של כחצי מיליון שקל כנגד יצחקניא, בטענה כי לא העביר לרשותה כספים השייכים לה ומופקדים אצלו בנאמנות.

נכון לעכשיו, דואק מנהלת את המגעים להסדר כספי מול בעלה, באמצעות לירז. מולם - עו"ד יוסי מנדלסון, המייצג את הבעל.

יצחקניא טוען, כי דואק ויתרה על שירותיו, בשל סירובו לבצע פעולות בלתי חוקיות, במסגרת המחלוקת מול בעלה. בתביעה שהגיש יצחקניא, הוא פורס את מערכת יחסיו עם דואק, ומפרט את פעילותו במסגרת ייצוגה. לטענת יצחקניא, בזכות פועלו ואישיותו, מנע משבר עמוק ביחסים בין דואק לבעלה.

יחסים מיוחדים

"מנעתי סכסוך הרבה יותר חריף וקשה ביניהם, הוא אומר בראיון ל"גלובס". מנעתי כל ידיעה על הסכסוך ביניהם. היה שקט גמור. בזכות פועלי, האישיות שלי, הדרך שלי, האמון שהיא נתנה בי, עד שהתערבו גורמים זרים. עמדתי בפרץ, עד שהפסקתי לייצג אותה. מאז יש לה החירות להמשיך ולעשות מה שהיא רוצה.

"יש מאחוריה אנשים, לא דורשי טובתה, אלא דורשי כספה, ולוטשים עיניים לכספה. הם זורים חול בעיניה ונותנים לה עצות רעות ביותר, לרבות מעשים שלא הסכמתי לעשות. לצערי, היא הולכת וכושלת עקב בצד אגודל".

הפירוט בתביעתו כה רב, עד שבצד של דואק מאיימים בהגשת תלונה אתית ללשכת עוה"ד על חשיפת פרטים שבין עורך דין ללקוח. יצחקניא טוען, כי ברגע שהלקוח הגיש תביעה נגד עורך דין, הוא מוותר על זכותו לחיסיון.

בתביעתו מגולל יצחקניא את מסכת האירועים הבאה: במשך שנים רבות שימש כיועצה המשפטי של קבוצת העסקים של משפחת תמן בישראל, שבראשה עמד ליאון תמן המנוח ולאחר פטירתו, נכנס בנעליו בנו, דניאל תמן, אחיה של אוולין.

במסגרת זו, נרקמו ביניהם יחסים מיוחדים. בשלב כלשהו, סיפר לו דניאל תמן, כי רוני דואק עזב את הבית והודיע לאוולין אשתו כי הוא חפץ להיפרד ממנה. הוא סיפר ליצחקניא כי אוולין נסערת מאוד וכי הוא חושש כי היא לא תיטיב להגן על זכויותיה מול בעלה. תמן המליץ בפניה כי תשכור את שירותיו של יצחקניא, נוכח היכרותם המעמיקה ונוכח כישוריו כעורך דין בתחום המשפט האזרחי, מסחרי.

ואכן, דואק פנתה ליצחקניא, זאת לאחר שבחנה אפשרות לשכור שירותי עורכי דין שונים. היא סיפרה לו מספר עובדות: במאי 2003 הודיע לה בעלה, לתדהמתה, על רצונו להפסיק את קשר הנישואין ביניהם. ועוד בטרם הספיקה לעכל את הדברים הוא דחק בה להגיע עימו למשרדו של עורך דינו, "פרקליט נודע ביותר בישראל", בתואנה כי הוא משמש כעורך הדין "של המשפחה", וזאת כדי לכרות הסכם שיסדיר את פרידתם ואת חלוקת הרכוש ביניהם.

יצחקניא לא מציין את שמו של עורך הדין הנודע בכתב התביעה, אך מתברר כי מדובר בלא אחר מאשר עו"ד יעקב נאמן. לטענת דואק, לנוכח לחצו של בעלה, היא השתתפה בשתי פגישות עם נאמן, ובהן הוא ניסה לשכנע אותה כי לא תפנה לעורך דין מטעמה, שכן הדבר רק יביא רווח לעורך הדין ולגורמים אחרים. נאמן אף הציע לה לחתום על הסכם שכביכול יביא לחלוקה שווה של הרכוש, בתנאים מסויימים.

על פי טענתו של יצחקניא, דואק סיפרה לו, כי במהלך הפגישות הציגו דואק ונאמן מצג אודות היקף רכוש בני הזוג, שבעיקרו של דבר כלל רק את הנכסים שהיו ידועים לה ממילא. רק לאחר מכן התברר לה, כי חלק מהנכסים כלל לא רשומים על שמה או על שם בעלה, אלא על שם צדדים שלישיים.

יותר מכך: בעוד שבפגישה הראשונה אמדו דואק ונאמן את שווי כלל הנכסים של בני הזוג בסכום עתק, הרי שבפגישה השנייה, שנערכה כעבור שלושה ימים, הצטמק ערך הנכסים ב-20%.

מעבר לכך, גם המחצית שהובטחה לה, התבררה כאחיזת עיניים: התנאים לקבלת הכסף, היו שחלק הארי ממה שהיא תקבל, יועבר לנאמנות שתוקם לטובת ילדי בני הזוג, בעוד חלק נכבד אחר מייתרת המחצית, יופקד בנאמנות, וממנה ישולמו לה כספים לפי צרכיה, על פי שיקול דעת הנאמן.

בסופו של דבר, היא סירבה לחתום על מסמך כלשהו, מתוך חשש כי בעלה מסתיר מפניה רכוש רב נוסף, ולמעשה מבקש לקפחה. לגירסתה, כפי שמובאת בתביעתו של יצחקניא, דואק אמר לה כי אם תנהל נגדו מאבק, יוכל "להוריד מסך" ולמנוע ממנה להשיג כל תוצאה שהיא.

לאחר זאת, נסעה דואק לאנגליה למשפחתה, ויצחקניא פגש אותה שם, יחד עם בני משפחתה. באותן פגישות סוכמה דרך הפעולה וכן סוכם שכר הטירחה שלו - 5% ממה שתקבל דואק, 150 אלף דולר והוצאות.

פעלתי ללא לאות

יצחניקא טוען, כי פעל עבורה ללא לאות, קיים עימה פגישות רבות ושוחח עמה מאות פעמים בטלפון. הוא אף נפגש עימה ועם בעלה, בהסכמת בא כוחו, מנדלסון, ושיכנע אותם כי לא יובילו את הסכסוך למחוזות רחוקים. לדבריו,

שני בני הזוג ראו בו כתובת נאמנה לצורך יישוב חילוקי הדעות והמשברים שהתגלעו. לטענתו, במהלך המו"מ שקיים מול דואק ומנדלסון, הביא לשיפור משמעותי בהצעה שהוצעה לה.

יחד עם זאת, לא הסכים דואק לגילוי מלא של נכסיו. דואק, טוען יצחקניא, עמדה על דרישתה לגילוי מוחלט של הנכסים, ואז הציע יצחקניא, כי יפנו יחד לגישור בפני גורם בעל שיעור קומה שיוכל לסייע להם להגיע להסדר. מנדלסון הציע כי ההליך יתנהל בפני פרופ' אוריאל רייכמן, שהיה דמות מוכרת ומקובלת על שני בבני הזוג. ואולם רייכמן שהה בחו"ל, והסיכום היה שייצרו עמו קשר לכשישוב ביוני. אלא שבינתיים, כאמור, דואק ויצחקניא סיימו את יחסיהם.

במסגרת רצונה של דואק לחשוף את כל עסקי בעלה, טוען יצחקניא, היא הפצירה בו להיפגש עם חוקר פרטי שאת שמו קיבלה מחברתה. אותו חוקר דרש בתחילה 120 אלף דולר, אך לאחר מכן, הכפיל את דרישתו פי 10, ודרש 1.2 מיליון דולר. דרישה מופרזת זו, העלה החוקר בפני דואק. משייצחקניא נפגש עימו לבקשתה, נדהם לגלות, לטענתו, כי החקירה כרוכה במעשים פסולים.

לגירסת יצחקניא, על רקע זה היה עימות בינו לבין לקוחתו, מאחר שהוא הפציר בה שלא לפעול בדרך זו, בעוד היא התעקשה לקבל חוות דעת נוספות. יצחקניא: "מעודי לא עשיתי מעשה פסול ושום דבר בעולם לא יפתה אותי לעשות זאת. קיבלתי תגובה מגוחכת מעורך דינה - שהיא בכלל לא היתה בקשר עם החוקר. כתב התביעה שלי מגולל שזה מישהו שלא היכרתי אותו מעודי. היא דרשה ממני בתוקף לפנות אליו. האדם הזה נשלח אליה מטעם אלה שקוראים לעצמם חברים שלה".

בכל מקרה, לבקשתה הוא קיים במשרדו ישיבה משותפת עם כמה עורכי דין אליהם פנתה. לאחר אותה פגישה, לטענתו, היא פנתה אליו וביקשה לקבל פירוט בכתב של הסכום שהופקד במשרדו והתשלומים ששולמו מתוכו לפי בקשתה אף העביר לה כספים מהחשבון. כשנאמר לה כי הכסף הועבר אליה, שאלה לפתע מה פשר 75 אלף דולר שהועברו ליצחקניא כשכר טירחה.

יצחקניא טוען, כי היתממות זו הפתיעה אותו מאוד ועתה היה לו ברור כי כל מצגיה היו כוזבים ולמעשה היא החליטה להפסיק את שירותיו מבלי לומר זאת ומבלי להסדיר את שכרו, ולאחר שהוציאה מידו כספים שנועדו להבטיח תשלום חלק משכרו. לפיכך ביטל מיד את הוראת העברת הכספים והודיע לה על כך.

עוד באותו יום, טוען יצחקניא, התקשר עורך הדין מטעמה - לירז, ודרש ממנו כי יעביר לה את הכספים שברשותו. משסירב, הגישה דואק את תביעתה.

עו"ד יעקב לירז, בא כוחה של דואק, אמר בתגובה לתביעתו של יצחקניא, כי התביעה הינה שקר וכזב, ומעבר לכך יש בה הפרה אתית.

הכסף מעוור

"יש כללים ברורים, שכל מה שרלבנטי לשכר הטירחה, לא חסוי עוד. ברגע שהוא הביא את הסכסוך לבית המשפט - הוא לא יכול לטעון כלום. ברגע שהוגשה התביעה, אי אפשר לצפות שידיי יהיו כבולות. למרות זאת, פעלתי למנוע הגשת התביעה עד הרגע האחרון, ודחיתי את ההגשה, בהגינות רבה. שלחתי לה מכתב, צירפתי את טיוטת כתב התביעה, אמרתי לה שאני מקווה שלא אגיע לתאריך היעד, ומקווה שהיא תימלך בדעתה ותבוא, תשב, תסביר. היא לא יצרה אתי קשר, אף אחד לא הציע לי כלום, כך במשך 3 שבועות. היא עצמה אמרה בכתב התביעה שהיא לא מתכחשת שהיא חייבת שכר.

"כל מה שכתוב בתביעה הוא אמת, ולא כל האמת. אם מישהו סבר שמה שכתוב שם לא בסדר, היית מצפה שיאמר לך. מילה אחת, ציוץ אחד לא היה. פשוט ישיבה באפס מעשה, ורגע אחרי שהתביעה מוגשת הם שוקלים להגיש תלונה אתית. מי שיעץ לה להגיש את התביעה, מוזמן לעשות את זה.

"אני חושב שכל זה היה מיותר, אך מניסיוני כאשר מעורבים בדבר סכומי כסף גדולים, הכסף מעוור.

"צר לי עליה. אף שיש לי טרוניה קשה אליה, כי שירתתי אותה בנאמנות. נתתי לה עצות שאני חושב שהיא לא יודעת להעריך אותן. יש לה תביעה נכונה ומוצקה. היא תזכה גם כך, אם לא תשעה לעצות רעות. עורך דין טוב לא זקוק למעשים פסולים".

לירז בתגובה: "אם זה אמת או לא - זה בית המשפט יחליט. עצם העובדה שעורך דין בכתב תביעה מגלה סודות של לקוחו שאינם רלבנטיים לצרכי התביעה עצמה - יש בכך הפרה אתית. זה נכון שכאשר לקוח תובע עורך דין, מוסר החיסיון, אך רק לגבי הדברים הרלבנטיים לתביעה. הוא בתביעתו טוען לשכר טירחה שמגיע לו. היה עליו להתייחס להסכם שכר הטירחה ולטעון לעניין זה בלבד. במקום זה הוא כותב 16 עמודים, מפרט את מערכת היחסים בינה ובין בעלה, שזה לא רבלנטי, מפרט את מצבה הנפשי, את הטקטיקות, את העצות שהוא נתן לה. כל הדברים האלה הם סופר חסויים. עכשיו הצד השני יודע דברים שלא היה יודע אילמלא הוא היה מפרט אותם.

"במשך השבועיים האחרונים, הצעתי לו שנלך לבוררות, ובצד זה נוותר על התביעה וכן על התלונה ללשכת עוה"ד, שאוולין הגישה. הוא לא חזר אלי, אז הוא מדבר על שתיקות שלנו? במשך שנה שלמה הוא לא עשה כלום, ולא שיפר כלל את ההצעה שקיבלה אוולין דואק".

נודע, כי יצחקניא פנה לעו"ד רובי בכר, כדי שייצגו בסכסוך. בכר, הידוע כמגשר בעל קבלות, הציע שירותיו כמגשר. לדברי לירז, הוא הסכים ללכת לגישור.