השופט רוזן הודה בטעות

על פי כתב האישום נגד האחים דוויק ונגד יתר חדד, מנהל מכון קומפיוטסט ביפו, האחים ביצעו מעשי מירמה כלפי אזרחים שרכשו מהם מכוניות, או שמכרו להם מכוניות. את מעשי המירמה הם עשו בשיתוף עם חדד: הם היו מגיעים עם הקליינט למכון, ושם מקבלים מחדד חוות דעת שקרית לטובתם. בכך השפיעו על מחיר הרכב לטובתם. בנוסך לכך, הורשעו בהעלמות מס בהיקף של כ-8 מיליון שקל.

רוזן לא חסך מילים קשות מהנאשמים. בתום הכרעת הדין, טען התובע, עו"ד נעם עוזיאל, מפרקליטות מיסוי וכלכלה, כי השופט טעה, בכך שנמנע מלהאשים כל אחד מהאחים, בכל העבירות בהן בוצעה רמייה כלפי הלקוחות, ותחת זאת האשים בעבירות השונות רק את האח שבא במגע ישיר עם הלקוח. עוזיאל טען, כי מאחר שהשניים פעלו בעצה אחת, הרי שיש להרשיע כל אחד מהם בכל המקרים.

כן העיר לו על כך שלא הרשיע אותם במירמה בנסיבות מחמירות. רוזן, באופן מפתיע, לא התחמק מאחריות: לגבי השמת המילים "בנסיבות מחמירות", מעבירות המירמה, הודה כי נפלה טעות סופר. לגבי הטעות המהותית לה טען עוזיאל, ציין רוזן: "משבאתי לבחון את שאלת המירמה, בדקתי רק בעניין הנאשם שבא במישרין במגע עם רוכש הרכב. זו היתה טעות: הנאשמים פעלו בצוותא חדא. כך נקבע על ידי בהכרעת הדין ולא ניתן לטעון ברצינות אחרת".

הוא ציין כי בדק אם יש מקום לראות בכך טעות סופר, אך מצא שלא ראוי ונכון לתקן את טעותו בדרך זו. משכך, ציין, טעות זו לא תעמוד לחובת הנאשמים בגזר הדין.

יחד עם זאת, כשבא לגזור את גזר הדין, גזר עליהם עונש חמור ביותר - אולי החמור שהוטל אי פעם על סוחרי רכב שרימו לקוחות. אם בכלל יש תיקים כאלה: במהלך הטיעונים לעונש ציין התובע, כי יש מיעוט תיקים, וקרא לרוזן לגזור דין קשה: "ככל שסוחרי הרכב הם רבים", אמר התובע, "עד כדי כך שהמירמה מיוחסת לסוחר רכב באשר הוא, לא מובאים סוחרי רכב כנאשמים לבתי המשפט, כי אי אפשר לתפוס אותם. ומבחינה הזאת הם פועלים בשוק שבו הם כמעט חסינים מאכיפה פלילית והציבור לא מוגן. וציבור שלא מוגן על ידי המשטרה ולא מוגן על ידי בית המשפט יילך בסופו של דבר לאוכפי חוק או אוכפי צדק אחרים, כמו במדינות מקולקלות שם הגנסטר המקומי הוא זה שעושה שלום וצדק. אנחנו צריכים להשתלב בזה, אסור להקל ראש, לבתי המשפט אסור לרגע לשכוח את התפקיד שלהם, מישהו אחר מחכה בחוץ לעשות את זה במקומנו. אסור לתת להם לעשות את זה".