חלם זה כאן

מסגרת הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) התשל"ג-1973, נכללו (עד ינואר 2004) הוראות לגבי תיעוד פנים שהוא הודעת זיכוי, ולגבי תיעוד פנים שהוא הודעת חיוב. בקובץ התקנות מס' 6289 מיום 29.1.2004 החליטה נציבת מס הכנסה דאז, טלי ירון-אלדר, לבטל את ההוראות דאז בעניין הודעת החיוב (אין הנציב נדרש לאישורו של גורם כלשהו, בנושאים שכאלו) ועם ישראל נקלע למצב בלתי מתקבל על הדעת.

ביטול הודעת חיוב במס

עד לאותו מועד, לכשנתגלתה טעות בחשבונית כלשהי (או כשחל שינוי בתנאי העסקה) יכול היה הספק להוציא ללקוח תעודת זיכוי, כשהתבקשה הפחתה בסכום העסקה, ויכול היה באותה מידה להוציא ללקוח תעודת חיוב, כשהתבקשה תוספת לסכום העסקה. במקביל לכך, רשאי היה הלקוח (העסקי) להוציא לספק תעודת חיוב, ככל שהתבקשה הפחתה בסכום העסקה, ויכול היה אף להוציא לו תעודת זיכוי, כשהתבקשה תוספת לסכום העסקה.

מסיבות שאינן ברורות דיין (ככל הנראה, על רקע קשיים טכניים, של מבקרי מס הכנסה, "להצליב" את תעודות החיוב שהוציא צד א' עם הרישומים שנעשו בספרי צד ב') בוטלה, כאמור, האפשרות להוצאת תעודת חיוב (מיום 29.1.2004 ואילך).

בשל כך נוצר מצב מוזר, כאשר לקוח שמבקש להפחית את מחיר העסקה (מכל סיבה שהיא) רשאי להוציא הודעת חיוב "בהתנדבות", שלא בהתאם להוראות מס הכנסה, מבלי שלמסמך יהיה תוקף מחייב לצרכי המס בידי הצד השני.

לאמור, לפי פרשנותן של רשויות המס, עוסק המוציא הודעת חיוב אמור להקטין בספריו את מס התשומות ואת עלויות הנכסים והשירותים שרכש אך הספק איננו רשאי לרשום פעולה מקבילה, אלא לאחר שינפיק לאותו עוסק תעודת זיכוי כדת וכדין!

עם כל הכבוד לתושייתם של אנשי המס, החיים העסקיים מתנהלים על פי קודים משלהם, והנוהלים הבלתי טבעיים שנציבות מס הכנסה מבקשת כנראה להשריש, לא יוכלו להיקלט בחיי המעשה.

קרב איתנים מול המבוטחים

משרד האוצר מנהל לאחרונה קרב איתנים, אל מול המבוטחים ואל מול חברות הביטוח, בעניין מרכיב החיסכון הגלום בפרמיה המשתלמת בשל פוליסות "מעורבות" (ביטוח חיים וחיסכון).

הכוונה הינה לשלול מהמבוטחים את האפשרות לתבוע זיכוי ממס הכנסה, בגובה של 25% מהפרמיה השנתית הכוללת ששולמה, במסגרת הוראות סעיף 45א. לפקודת מס הכנסה.

לטענת משרד האוצר, מרכיב החיסכון, הכלול בפוליסות הללו, איננו דומה למרכיב החיסכון הכלול בתשלומי הנישומים לקופות הגמל (שבגינו זכאי הנישום לקבל זיכוי במס, לכל הדעות, לפי הוראות סעיף 45א. לפקודה), שכן "אין דין החיסכון במסלול האחד כדין החיסכון במסלול האחר".

יתכן כי מבחינה טכנית ניתן להגן על הטענה, שמעלה עתה משרד האוצר בבואו לקפח את המבוטחים (שממילא הלכו מזמן לאיבוד בשדות הרפורמה הנצחיים), אך תבונה יתרה ספק אם יש בה.

מהפך של 180 מעלות

בראש ובראשונה נבהיר, כי ממילא מדובר בזיכוי מס שנתי בסכום צנוע למדי (שאיננו יכול לעלות על כ-1,500 שקל לכל היותר), שמחושב בשל כלל תשלומי הנישום, בן זוגו, ילדו או הורהו, לביטוח חיים ולקופות גמל (לאחר שנלקחו בחשבון הניכויים, לפי הוראות סעיף 47 לפקודה), ולכן לא צפויה משמעות כספית של ממש לפרשנות החדשנית של משרד האוצר.

בהיבט הכלכלי גרידא, לא ברור מה פסול נמצא במרכיב החיסכון הגלום בפוליסות הללו, שבעיני החוסך שקול לכל חיסכון אלטרנטיבי.

בנוסף, מדובר (בפועל) במהפך של 180 מעלות, מצידו של משרד האוצר, וזאת לאחר עשרות שנים בהן איש לא ניסה להעלות טענה שכזו, וניתן לשער את תחושתו של הנישום הבודד, לכשיתבשר כי שוב הוכשל שלא בטובתו, ומושיע אין.

נבקש לסיים בנימה סרקסטית קמעא, ולהפנות את תשומת הלב לדברי השופטת מרים נאור, במסגרת פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון, ביום 17.11.2003, בעניין פקיד השומה נגד טאומן יאיר (ע"א 8932/02 וכן ע"א 8933/02), ואלו הדברים:

"...למעלה מן הצורך אעיר עוד, כי בבחירה בין קיומו של דין שהכל פעלו על פיו שנים רבות לבין ביטולו, תהא הנטייה, ככל הניתן, לתת תוקף לדין..."

אמנם, במקרהו של טאומן ביקש (וקיבל) דווקא פקיד השומה את הגנת בית המשפט העליון, כדי לשמר נוהג מסוים שלא היה לו בסיס חוקי מוצק, אך אנו רוצים להאמין כי הכרעת בית המשפט העליון בעניין טאומן כוחה יפה גם לענייננו.

*הכותב הוא ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות'.