הטובות ביותר

לא עוד דירוג פסאודו-מדעי, הנקבע בעקבות שיחות עם "גורמים בשוק ההון", או שנחתך בישיבת מערכת, אלא דירוג מהימן, המתבסס על פרמטרים בורסאיים ופיננסיים ובראשם תשואת המניה ותוצאות עסקיות על פני תקופה ממושכת. מדובר על נתונים שאת אמינותם לא ניתן לקעקע.

"גלובס 100" נועד להצביע בפני הקהילייה הפיננסית על אותן חברות שסיפקו לה בשנים האחרונות את הסחורה והיטיבו עם עצמן ועם המשקיעים. לעומתן, הוא חושף את "משמידות הערך" הגדולות; החברות הגרועות ביותר מבין כ-300 פירמות שצלחו את תנאי הסף של הדירוג.

הפרספקטיבה שמעניק הדירוג, רחבה ככל שתהיה, איננה מתיימרת להחליף דו"חות אנליסטיים. גם מי שינסה לדלות ממנו המלצת קנייה למניה כזו או אחרת, יתאכזב. אין במיקומן של החברות בדירוג כדי לחזות במדויק מה יקרה עימן בעתיד. אם תרצו, מדובר על ציון, המוענק לחברות ולמנהלים העומדים בראשן על ביצועיהם בחמש וחצי השנים האחרונות.

ברם, מי שיבחן בקפידה את תוצאות הדירוג, יוכל ללמוד מתוכן על מגמות שהתפתחו בשנים אלה ושעשויות להמשיך ולצבור תאוצה בעתיד. כך למשל, החברות שתפסו את המקומות הראשונים בדירוג, הן כאלה שמתאפיינות ברמת ניהול גבוהה, במיקוד פעילות וברוב המקרים באוריינטציה עסקית בינלאומית.

* * *

השווקים העיקריים שבהם פועלות החברות התעשייתיות המובילות את דירוג "גלובס 100" (פ.מ.ס, טבע, רבינטקס, פרוטרום ואחרות) נמצאים בחו"ל. כך גם לגבי חברות הטכנולוגיה הבולטות (ליפמן, צ'ק פוינט), הנדל"ן (גזית גלוב, ארזים, אלוני חץ) או האחזקה (אפריקה ישראל, קבוצת דלק).

לעומתן, חברות המבססות את פעילותן על השוק המקומי הקטן שהיה מוכה מיתון בשנים האחרונות, התקשו להשתלב בצמרת הדירוג או אף להיכנס ל"רשימת ה-100". אותן חברות ספורות שעונות לקריטריון זה והצליחו בכל זאת (ובראשן דלק רכב, סאני וקסטרו), הן חברות מסחר שחייבות את הצלחתן למוצר צריכה "מנצח" הנתמך במערך שיווק אגרסיבי.

החברה הטובה ביותר בישראל על פי דירוג "גלובס 100" לשנת 2004 עונה לשם פ.מ.ס. היא נשלטת על ידי דניאל בלום ועוסקת בייצור יריעות בליסטיות המשמשות למיגון של כוחות הביטחון.

הפתעה? לא למי שהתוודע לתוצאות העסקיות המעולות של פ.מ.ס בשנים האחרונות ולביצועי המניה המלהיבים שלה. למרות זאת, יהיה ודאי מי שיתהה כיצד מקדימה חברה אלמונית מפתח תקוה מובילות עולמיות בתחומן כצ'ק פוינט או טבע. הללו פועלות בהיקפים המגמדים את אלה של פ.מ.ס וגם מרוויחות הרבה יותר.

ובכן, היותו של מרכיב תשואת המניה משמעותי יותר מהיקף המכירות או מהרווח המצטבר בקביעת הדירוג הסופי, הפך את פ.מ.ס לטובה יותר, לפחות מנקודת ראות המשקיעים בשוקי ההון.

* * *

ברור לנו כי קיימות בישראל חברות טובות נוספות, שאינן מופיעות בדירוג עקב היותן תחת בעלות פרטית. נתוני הפעילות של חברות אלה אינם מתפרסמים ברבים, מניותיהן אינן לקנייה או למכירה, כך שלמעשה, מבחינת הציבור הרחב, רובן אינן קיימות.

ברם, יש מקרים שבהם חורג העניין שמרכזת חברה פרטית מגבולות ברורים אלה. ישקר, האימפריה התעשייתית שהקים סטף ורטהיימר בפארק תעשייתי מטופח בתפן ומשם שלחה זרועות ארוכות לרחבי תבל, היא אחד מהם.

כי ישקר היא לא רק החברה הפרטית המצליחה והרווחית בישראל, היא גם מודל לחיקוי: עסק משפחתי בעל אוריינטציה בינלאומית, הפועל בפריפריה כקונספט, צומח בהיקפים חסרי תקדים ומתאפיין ברווחיות יוצאת דופן. מחוץ לדירוג, בחרנו להתמקד בישקר ובמי שעומד כיום בראשה, איתן ורטהיימר.

ברור לנו, שכוחו של דירוג כ"גלובס 100" (שדומים לו מתפרסמים במגזינים כלכליים מובילים בעולם) נמדד בראש ובראשונה בהמשכיות וביכולת להוסיף ולעדכן את מאגר הנתונים, כדי להמשיך ולדרג גם בשנים הבאות את הטובות מבין מאות החברות הישראליות הנסחרות בבורסות השונות.

להתראות ב-2005.