העותרת, חברת ח.ל. חינוך לשלום, מבקשת לקדם יוזמה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני, ובמסגרת זו את המסמך המוכר כ"הסכם ז'נווה". היא הפיצה עותקים של ההסכם לבתי ישראל בדיוור ישיר, וגם ביקשה לתת לו פומבי באמצעות פרסום תשדיר ברדיו.
העותרת הכינה תשדיר פרסום לרדיו, בזו הלשון - "מיום ראשון תישלח לכל בית בישראל הצעת הסכם ז'נבה. עותקים של הסכם ז'נבה, על כל פרטיו, יחולקו לכל בית ישראל על ידי רשות הדואר. אתם תשפטו בעצמכם". בשל תלונות שהגיעו ממאזינים, הורה מנכ"ל רשות השידור על הפסקת שידור התשדיר, והחלטתו אושרה ע"י ועדת הערר (בהמשך פסלה הרשות השנייה גם היא את התשדיר).
הפסילה נסמכה על סעיף 7 לכללי הרשות (בדבר מגבלות על שידור תשדירי פרסומת) ועל סעיף 46 לחוק הרשות השנייה. אלה אוסרים לשדר פרסומות הכוללות תעמולה מפלגתית או מסרים ותכנים בנושאים פוליטיים וחברתיים השנויים במחלוקת בציבור.
בפרשת צלי רשף (בג"ץ 1893/92) נקבע המבחן המרכזי לסיווגה של פרסומת כפרסומת פוליטית שתוכנה שנוי במחלוקת בציבור. ככזו תסווג פרסומת ש"המרכב הדומיננטי" שלה מעורר פולמוס בציבור. גישה זו אומצה גם בפס"ד מאוחרים יותר (בג"ץ 931/92; בג"ץ 7012/93). הסכם ז'נבה עוסק באחד מהנושאים הטעונים במציאות הישראלית, שכן הוא נסב על הסכסוך הישראלי-פלשתיני. ועדיין, שופטי בג"ץ קיבלו את העתירה והורו לשדר את התשדיר, אך בשני תיקוני נוסח, שיפורטו להן.
התיקון הראשון שינה את הרישא של התשדיר, כך שבמקום המילים "מיום ראשון אזרחי ישראל מקבלים את הצעת הסכם ז'נבה", נאמרו המילים "מיום ראשון נשלחת לכל בית בישראל הצעת הסכם ז'נבה". התיקון הנ"ל הוכנס במטרה להימנע מדו-המשמעות הנלווית למלה "מקבלים", שעשוייה להתפרש לא כקבלה הפיסית, אלא כקבלה תוכנית, כהסכמה.
התיקון השני נסב על השמטת המילים "אתם תשפטו בעצמכם", שכן לדעת שופטי בג"ץ בכך חצה התשדיר את הקו האינפורמטיבי המותר, היה בו כדי להזמין התייחסות לגוף ההסכם ולתכניו, ואפשר גם משום מימד של שכנוע.
(בג"ץ 10182/03 ח.ל. חינוך לשלום נ. רשות השידור ואח', פס"ד מיום 25.11.04. השופטים אהרן ברק, יעקב טירקל ואסתר חיות).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
